מצוות התורה לפי חכמת הקבלה – עבודה למעלה מהדעת

מאת: בני ברוך

באחת השיחות שניהל הרב ד"ר מיכאל לייטמן עם תלמיד הלומד אצלו כבר עשרים שנה, נחשפתי לאחד העקרונות הפנימיים של חכמת הקבלה, שהוא למעשה הסוד הגדול ביותר שלה – העבודה למעלה מהדעת.

הרב לייטמן  הסביר שכאשר אדם נולד, מצטיירת בו בהדרגה תמונת מציאות לפי החושים שניתנו לו והתרשמויות מהסובבים לו ומהדורות הקודמים. אנחנו מעבירים זה לזה את תמונת העולם כמעין הסכמה בינינו. זו מציאות שבתוך הדעת, בתוך הלב והשכל שלי. במציאות זו אני כל הזמן מושך אלי את מה שנראה לי טוב ודוחה את מה שנראה רע. זו המציאות שלנו כפי שאנו תופסים אותה היום.

קיימת שיטה אחרת לתפיסת העולם והיא שאני לא מקרב ולא מרחיק את מה שטוב לי אלא את מה שטוב לזולת. אני עושה את עצמי כאפס ומעמיד את כל כולי לטובת הזולת. מקרב את מה שטוב להם ומרחיק את מה שרע להם. האם האדם באמת מסוגל לעשות זאת? בדרך כלל גם פעולה עבור הזולת מקורה ברצון לעשות עבור עצמי, ובמקרה כזה אפעל מתוך החושים שלי, אבל קיימת אפשרות אמיתית לפעול למעלה מהדעת שלי ולהפעיל בתוכי תחושה מלאה של הרגשת רצון הזולת. האם ניתן בכלל לפעול ככה? לפי חכמת הקבלה, חוקי הטבע בנויים כך שמתאפשר לנו לעבור מתפיסה עצמית לתפיסה של הזולת, למרות שאני לא באמת יכול להרגיש את הרגשתו של הזולת אלא רק דרך התפיסה האגואיסטית שלי. על מנת להגיע להרגשה האמיתית של הזולת צריך עזרה של כוח עליון כדי להגיע ליכולת לצאת מההרגשה העצמית לעבר תחושות הזולת. השאיפה היא להגיע לחברה שתתנהל ככה, בה האדם שפועל עבור האחרים ירכוש את כל הרצונות, המחשבות והיכולות שיש באחרים מתוך ההתקשרות עימם. הוא גדל ומתעצם לפי מספר ההתקשרויות שהוא מקיים וכך קורה באותו הזמן לכל אחד ואחד מהאנשים בקבוצה. היציאה מעצמי והפעולה לפי רצונם של האחרים שווה לעבודה למעלה מהדעת. התקשרויות מסוג זה בקבוצה המונה לפחות עשרה אנשים מגיעה לעוצמה אינסופית. היום אנחנו לא באמת תופסים את המציאות האמיתית אלא חלק משובש ממנה המגיע מתוך החושים שלנו. היציאה מעצמנו לעבר רצונות הזולת תאפשר לנו להכיר את דעת העליון, האלוקות, ולהכיר את המציאות האמיתית.

כאן מתחיל תהליך של שינוי פנימי. הטעמים שאותם אני מסוגל לחוש הופכים נרחבים הרבה יותר ממה שהיו מלכתחילה, למרות שהתהליך מתחיל בכך שהאדם בוחר לעבוד למרות שאינו חש טעם לעשות משהו ללא רווח אישי. הקבלה מסבירה שתהליך זה הוא למעשה קיום מצוות התורה האמיתיות.

האדם צריך להתחיל לעבוד ללא הרגשת טעם בעשייה. כשהוא מתחיל בכך, נכנסים לפעולה אורות עליונים הנקראים טעמים, טעמי תורה. קבלת המצוות היא מחוסרת טעם, אבל הביצוע מביא טעמים חדשים שמקורם מעולם עליון, והדרך היחידה להשיג זאת היא בעבודה למעלה מהדעת עבור הזולת.
בהצלחה!