בני ברוך -עולם הקבלה הפוך לגמרי מכל מה שדמיינתם!

הפעולה היא, שאנחנו מפיצים בינינו, כולנו, את גדלות הבורא, שאז הוא יהיה בעינינו יותר גדול מכל מה שקורה כאן בעולם והוא השליט. זאת אומרת, כל מה שקורה בעולם בא ממנו, ואז התפילה היא שיפתח לנו את עצמו, שאנחנו נרגיש את הגדלות שלו. זאת אומרת, לא שיפתח לנו, שאנחנו נהנה, אלא יפתח לנו רק את ההיבט האחד המיוחד הזה, שאנחנו נפחד ...

אנחנו צריכים להעביר את הפחדים האלה, להעלות אותם לפחד הרוחני, האם אני אוכל לממש את המשימה שהבורא נותן לי בגלל שהוא נתן לי, בגלל שבזה אני עושה נחת רוח לו. אפילו לא לטובת העולם, שאני חייב להציל את העולם, כי יוצא שאני חייב להציל את העולם מהבורא הרע. אלא אני חייב לעשות זאת כאותה פעולת יונה הנביא, שבסופו של דבר ...

כתוב, "הכל במחשבה יתבררו"[1], שבמחשבה שלנו המיוחדת, המתחדשת בכל רגע, אנחנו יכולים לברר את כל התוצאות מהשבירה ולהגיע לתוצאה. אני שמעתי כאן שאומרים שזה הכנס האחרון. שמעתי שיש לאנשים פחד גדול מאוד על המתרחש בחוץ. על מה שבעצם כל העולם מפחד, מלחמת עולם, הייסורים הגדולים. תתארו לעצמכם איך זה להיות במקום האנשים שלא יודעים ולא מבינים כלום ותולים את עצמם ...

כשאנחנו נהייה מתוקנים לגמרי, אנחנו נהייה במצב שנקרא "אין סוף". ומה קיים אותו מצב אין סוף או המצב שלנו? המצב שלנו זה נקרא "העולם המדומה", לכן הוא משתנה בהתאם לאיך שאני מתקן את הראייה שלי, את היחס שלי. ומצב אין סוף קיים כל הזמן, לכן נקרא "אין עוד מלבדו", איפה שנמצאים אנחנו בצורה המתוקנת, המחוברת לגמרי, לכן נקרא "אין עוד ...

העיקר בשבילנו בכל התרגילים האלה, להבין שהכל נמצא כאן, בינינו, בחיבור בינינו. איך אנחנו רק מייצבים את כל החלקים האלה שנראים לנו מרוחקים, איך אנחנו מייצבים אותם בדיוק יחד ששם אנחנו מוצאים את טיפת האיחוד, זו המטרה. אז איך אנחנו מגיעים לדביקות בבורא ממה שדיברנו, "אני, אח"פ דעליון, קבוצה, מציאות"? אז דיברנו על זה שאח"פ דעליון, אם אנחנו מאתרים אותו ...

איך הקבוצה, איך אח"פ דעליון אז פועל עלינו, איך צריך לפעול על כל אדם ואדם, כדי לעורר אותו נכון להידבק אליו, כדי לעלות כל חבר וחבר? איך הקבוצה אם כך צריכה להתייחס לכל חבר וחבר? שהיא נניח אח"פ דעליון ואנחנו כך מרגישים כלפי כל אחד ואחד, איך אנחנו צריכים להציג את עצמנו? לא להיזכר במה שכתוב במאמרים שקראנו, שמענו, רב"ש, ...

אחרי שדיברנו כל כך הרבה על תפיסת המציאות, מצד אחד אני נמצא בהרגשה שאני זה אני והעולם החיצון זה עולם. מצד שני, מסבירים לי המקובלים והיום גם מהמדע, אני שומע, עוד לא מבין כל כך, אבל אני שומע שכל מה שאני מרגיש אני מרגיש בכלים שלי, בחושים שלי. ולכן מה שנראה לי שנמצא משהו בי או בחוץ, זה הכל נראה ...

באיזה סדר אני צריך להתייחס לחבר, כמו לגדול, כמו לקטן, או כשווה? מה היחס הכי גבוה כלפי החבר, האם שהוא גדול, או שהוא קטן, או שהוא שווה? זו תוספת לאותן השאלות. אולי יעזור לנו, אם אנחנו נצרף לזה, דוגמת האורח ובעל הבית, גדול קטן שווה. תנסו, אורח כלפי בעל הבית. אני חושב שכבר ברור פחות או יותר שקודם צריך להיות ...

יש לנו כמה כללים בסדנה. הכללים הם כאלו, כל חבר שנמצא איתי במעגל, הוא גדול. למה הוא גדול? האם זה שקר, או שאני סתם צריך כך לעשות כדי לכוון אותי נכון לבורא, או שהוא באמת גדול? אבל הוא לא גדול, אני רואה אותו כמוני. אם נעשה למשל איזו בחינה, אפילו בקבלה או במשהו, אז הוא יתגלה כמוני, אולי אפילו פחות ...

אחרי שנשאלת שאלה בסדנאות, אתה מקשיב לקבוצות מיקוד, אולי תצטרף בכל שאלה למעגל אחר? זה יכול להעלות את ההתפעלות של החברים. אני לא יודע אם כדאי בכלל שתהייה קבוצת מיקוד. אני לא מרגיש בה צורך. אלא הבעיה שלנו שאנחנו משדרים את זה לחוץ ולחו"ל, מהמקום שאנחנו נמצאים בסדנה, ואנשים צריכים לשמוע משהו. יושב מישהו בסיביר או באמריקה או באוסטרליה, והוא יושב ...