כיצד נכין את עצמנו כמו שצריך לשיעור קבלה?

בזמן השיעור וגם בהכנה אליו אני צריך לחשוב על השפעה. איך אני בודק את עצמי, האם אני באמת חושב על השפעה? כלפי הבורא אין לי מה לבדוק, כי שם אני לא אקבל אף תשובה. איך אני במעשה, יכול לחשוב על השפעה בזמן השיעור, ולהיות בטוח שאני לא טועה, שאני חושב נכון או לא נכון, אם אני נמצא בכוונות להשפעה או לא. איך אני בודק את עצמי? זוהי השאלה.

איך בזמן השיעור, כשאני חושב איך להגיע לכוח השפעה, אני בודק את עצמי שאני באמת  חושב על השפעה? בצורה ברורה מאוד. במה אני יכול לבדוק את זה?

אני נותן לכם רמז לתשובה. איך אני צריך לחשוב על החברים כדי לדעת שהכוונה שלי היא באמת לקבל כוח השפעה מהבורא? איך אני צריך לחשוב על החברים, כדי לדעת שבטוח שאני מבקש כוח השפעה מהבורא? תשתדלו להתחבר ביניכם, ומתוך הלב להרגיש את התשובה. לא מהשֶכֶל. בבקשה.

איך לחשוב על השפעה בשיעור, איך אני יודע שאני מבקש כוח השפעה בזמן שאני לומד? כרגיל, אני צריך להעביר את זה דרך הקבוצה. אם אני פונה לבורא דרך הקבוצה, אז זה כבר הכיוון הנכון. אישית, לבד, אין נברא, אין מי שיתקשר אליו. רק מתוך הקבוצה.

איך אני פונה מתוך הקבוצה, כאשר כל אחד מאיתנו נמצא מול הספר? אם בזמן הלימוד אני מבקש שנקבל כולם את כוח החיבור, ולא אני לבד. אם בזמן הלימוד אני מבקש שהבורא יתגלה לכולם חוץ ממני. אני מוכן לתת את כל היגיעה שלי, ושהם יקבלו תוצאה, ולא אני. אמנם אני משקר בזה קצת, כי אני בכל זאת נמצא בדרגה התחתונה, אבל זה משחק, לא רציני, אני מכוון את עצמי כך. "כוונה" זה נקרא שאני עוד לא נמצא ממש בלממש אותה, אלא בכוונה לזה, מה אתה מתכוון שיהיה. לכן אם אני מבקש שהבורא יתגלה לחברים, אז הכיוון שלי הוא נכון. אחרת זוהי לא בקשה להשפיע, אלא לקבל. האם זה ברור? תשאלו אם זה לא ברור.

זאת אומרת, כל הפניות לבורא יכולות להיות אליו, לכוח ההשפעה הגדול שממלא את העולם, זה נקרא "בורא", רק אם אני במשהו מתאים לו, מותאם לו. וזה יכול להיות רק אם אני מעביר את הפניות שלי דרך המערכת שנקראת "קבוצה". אחרת, זה לא אותו תדר, לא אותו גל.

אם כן, נניח שברור לנו איך אנחנו צריכים ללמוד. איך אנחנו צריכים לאכול יחד? מה אתם חושבים? איך אני יכול לתאר לעצמי שאני עכשיו אוכל עם הבורא?