בני ברוך -עולם הקבלה הפוך לגמרי מכל מה שדמיינתם!
קטע שני מתוך כתבי רב"ש:
"האדם צריך לקבל על עצמו מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא", שהם בחינת מוחא וליבא." זאת אומרת, צריכים לקבל את החוק הרוחני, ההשפעה וההתפתחות לקראת ההשפעה, כחוק. זהו, זה מעלינו. כל הטבע שלנו, היקום שלנו, כדור הארץ הקטן, החיים שלנו, כל זה ועוד הרבה יותר מזה שאנחנו לא מגלים עדיין, הכל נמצא תחת חוק אחד. זה להביא את כל הבריאה של כל המציאות, להשפעה שלמה, היינו להזדהות עם האור, או עם הבורא. והעבודה הזאת צריכה להתרחש בתוך האדם גם בליבא, ברצונות, לב זה הרצון הכללי שלנו, וגם במוחא, במחשבות שלנו. אלה שני האמצעים שעל ידם אנחנו יכולים לעבוד, להגיב, לעשות משהו, זה מה שיש לאדם.
"היינו שכל עבודתו של אדם צריכה להיות בעל מנת להשפיע." לזה אנחנו חייבים להגיע, חובה, זה חוק. ואם אתה לא רוצה, החוק הזה מכופף אותך על ידי כך שאתה מגלה שכמה שאתה מתפתח יותר, החוק הזה פועל עליך בצורה יותר נוקשה ואז אתה מחויב, כי מה לעשות, אתה בסך הכל בעל הרגשה, בורח מרע, נמשך לטוב. אם אנחנו רוצים להתעלות מעל הבהמיות הזאת, לא רק להימשך לטוב ולברוח מהרע, אלא להפעיל גם את המוח שלנו ולהתחיל להתקדם בעצמינו, אז יש לנו עבודה. אבל גם העבודה הזאת היא בעצם להזדהות עם אותו חוק ולהשתדל לקיים אותו כבר במאמץ מצדנו "כשור לעול וכחמור למשא".
"ולפי זה נמצא, אם האדם עובד עבודתו בעל מנת להשפיע, ולא רוצה שום תמורה חזרה, אלא הוא רוצה רק לעבוד עבודת הקודש," היינו בהשפעה בלבד. "ואינו מקוה שיתנו לו שום הוספה על מה שיש לו." לא לעצמו, כלום, רק תן לי אפשרות להיות בהשפעה וזו המתנה הגדולה ביותר, השכר הגדול ביותר שאני יכול רק לקוות אליו. "היינו, ואינו רוצה אפילו שום הוספה בעבודה." אפילו בעבודה הוא לא רוצה שום הוספה, אחרת הוא דורש משהו. "היינו בזה שהוא מקבל איזה ידיעה, שהוא הולך על דרך הנכונה, שבטח שזה הוא תביעה צודקת," לפחות לדעת אם אני הולך לקראת ההשפעה או לא, גם זה נקרא שדורש משהו. תראו עד כמה אנחנו צריכים לבנות בכמה דרגות, ביטול על ביטול, על ביטול.
"מכל מקום גם על זה הוא מוותר, משום שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות להאמין בה'." אז הוא כבר נכלל בהשגחה העליונה, הוא מתחיל להרגיש לא רק את ההשפעה אלא מי מפעיל את חוק ההשפעה, כוח ההשפעה, תכונת ההשפעה. על ידי זה שמוותר על הידיעה הזאת, האם נמצא בהשפעה או לא? החיים קצת יותר מורכבים ממה שחשבנו אבל מגיעים עכשיו לשורש, להרגשת הבורא ממש, למעלה מתכונת ההשפעה, מי נמצא בפנים. ההוא שממנו בא כממקור כל המציאות. תכונת ההשפעה היא כבר כוח שברא את המציאות, שממלא אותה, אבל הוא שברא מתגלה בתנאי שאנחנו מוותרים גם על הידיעה של כוח השפעה. זה קומה יותר עליונה בוויתור ובידיעה כנגד זה.
"ומה שיש ביכולתו הוא עושה, והוא שמח בחלקו. היינו אפילו שהוא מרגיש, שיש אנשים, שיש להם קצת הבנה בעבודת ה', והוא רואה, שהוא ריקן מכל." שמח בכל זאת. מאיפה באה השמחה הזאת? מזה שהצליח לוותר גם על זה.