התקדמות בזמן הירידה

 אנחנו, כמו שהחברים אמרו כאן, נמצאים בגמילה מהרצון לקבל, מהאגו.

אם לוקחים אותו ממני ואני נשאר ללא חומר דלק, אז מאיזה מקום אני אקח חומר דלק, כך שלפחות העליות והירידות יהיו אותו דבר. ואז אם אני מצרף עליה לירידה, וירידה לעלייה אני מתקדם. מאיזה מקום אני אקח חומר דלק בזמן הירידה, בזמן שאין לי, בזמן שהרצון לקבל לא עובד.

אין לי כוח לפנות לבורא. אנחנו יודעים זאת, במצב כזה אנחנו ממש מנותקים, אין לנו כלום. אתה יכול לבוא לאדם, לעשות מה שאתה רוצה איתו, הוא לא יגיב, הוא מת.

אז מה בעצם הפיתרון. כך שגם אם אני בירידה אהיה מלא כוחות, פעיל, אני אפעיל את עצמי, כי בזה בעצם אני מתקדם. ובזה שבורא נותן לי לפעמים זמן עלייה, זה רק כדי להראות לי עד כמה אני משוחד, עד כמה יש לי מרץ, כי בזמן שהאגו שלי פועל, אני מתקדם.

בעצם כל ההתקדמות הרוחנית שלי היא רק אם בזמן הירידה אני משיג כוח התקדמות, כי אני חי מתוך רצון להשפיע, ולא מתוך הרצון לקבל שנעלם.

השאלה מאיזה מקום אני משיג כוח לעבוד בזמן שאני מתרוקן מהאגו. אין לי כוח לפנות לבורא, וגם לא לקבוצה, אני ממש מת. מה עושים?

לא לשכוח שהתקדמות הרוחנית היא בירידה ולא בעלייה, שם אני יכול לראות את עצמי.

איך אני מודד שעברתי בהצלחה את הירידה, שנתנו לי הזדמנות לעבודה וזה לא על ידי האגו. הבורא לקח אותו ממני, הבורא נתן לי הזדמנות להיות חופשי מהאגו שלי, אני נמצא ללא כוחות. איך אני מודד את עצמי עכשיו עובר את הזמן הזה, את המצב הזה בהצלחה?

איך אנחנו הופכים את החיים שלנו להתקפה בזמני הירידה, כדי שדווקא הירידה הזאת, כשהרצון לקבל יורד מאיתנו, הירידה הזו תהיה כעליית מדרגה. כי במצב שאנחנו מרגישים את העלייה וטוב לנו, אנחנו מרגישים טוב ויפה, זה לא אנחנו. אנחנו לא עולים על ידי זה. אנחנו רק מקבלים איזה מילוי, אנחנו ממלאים קצת את המצברים. אבל העלייה האמיתית היא רק בכוחות שלנו שאנחנו מרגישים בזמן הירידה.

השאלה איך אנחנו בונים את עצמנו כקבוצת התקפה, כקבוצת קומנדו ומשתמשים בירידות בצורה מועילה, כי בזה בעצם תלוי העתיד שלנו.

אם כל ההתקדמות שלנו היא רק בזמן שאין לאף אחד כוח פרטי משלו, אז איך אנחנו צריכים להתארגן כדי שבכל זאת נתקדם עם מה שנקרא "קבוצה". איך אנחנו צריכים לארגן אותה בפועל, בצורה פיסית, כך שמהיום והלאה דווקא נשמח ברגעים שמתרוקנים מהאגו. איך אנחנו ניראה שהבורא עושה לנו טובה בזה שמוציא מאיתנו את חומר הדלק השקרי הזה, ונותן לנו הזדמנות להתקדם בכוח הקבוצה, בכוח הערבות. כי רק על ידי הכוח הזה אנחנו באמת מתקדמים לקראת המטרה הרוחנית.

השאלה איך אנחנו צריכים לארגן את העבודה, את הפעולה, את ההשפעה, את השפעת הקבוצה על כל אחד ואחד בצורה פרקטית?