לפי הטבע שלנו אנחנו בנויים בכוונה בצורה כזאת עוד משבירת הכלים. שאנחנו היינו פעם כולנו יחד, כמו עיגול שלם, ואחר כך הגענו למצב שכולנו שבורים לחלקים קטנים.
אבל גם כשכולנו שבורים, בכל זאת אנחנו תלויים זה בזה כי הקשר בינינו נשאר. ולכן אנחנו יכולים להשתמש בכוחות האלו שנמצאים בתוך החלקים השבורים כדי להתרשם זה מזה. לכן אם אני נכנס לקבוצה, לסביבה המאוחדת הזאת שפועלת עליי, אז אני במרכז המעגל והסביבה הזאת היא ממש פועלת עליי, אני יכול לקבל מהם כל דבר שבעולם, אפילו לרצות להשפיע, נגד האגו שלי.
לכן הבחירה היחידה שלנו היא להכניע את עצמנו תחת הסביבה. לקבל ממנה את הרוחניות כדבר החשוב, את השפעה, את החיבור, לתרום את עצמו לאנושות, זה דבר חשוב. יש לנו נקודה שבלב שדורשת את זה, אבל כל היתר זה על ידי החברה, על ידי הסביבה. מי בונה את הסביבה? אנחנו בעצמנו. לכן הדבר העיקרי שהסביבה צריכה לעשות, אנחנו בינינו, זה להגדיל את חשיבות ההשפעה ואז יהיה לנו קשה להתקדם. איך אנחנו עושים את זה? בעצמנו. אם אנחנו משתדלים להתחבר בינינו ולומדים יחד כדי להזמין את כוח ההשפעה.
אנחנו לומדים בספר, ובספר מדובר על העולם הרוחני, שהוא עולם של השפעה.
אנחנו יושבים יחד ולומדים בקבוצה. אם אנחנו רוצים לדמות את עצמנו לעולם הרוחני, שכולנו יחד, אז מלמעלה אנחנו מתחילים לקבל כוח ואז אנחנו עולים.
זאת אומרת יש פה כמה דברים. החברה יכולה להשפיע על כל אחד מאתנו ערכים חדשים. ולכן , למרות שאנחנו נמצאים במצב שבין העולם שאנחנו נמצאים בו, WE, GROOP, לבין העולם הרוחני, וביניהם יש מחסום, הפכיות, העולם הזה כולו קבלה, הוא מינוס, והעולם הרוחני, CREATOR שזו השפעה, פלוס.
אז אם אנחנו בונים קבוצה, שהקבוצה הזאת תתחיל להשפיע לכל אחד מהחברים את הערכים של עולם העליון, אפילו שאנחנו לא יודעים, ואפילו שאנחנו לא מעריכים אלא בכל זאת אם אנחנו נמצאים בעולם הזה, יחד עם הקבוצה, אנחנו נרצה בזה, ונגיע להשפעה.
זה שקר, אבל זה שקר שמספיק כדי להזמין עלינו מלמעלה את המאור המחזיר למוטב. והלימוד הזה נקרא "לא לשמה". כי אנחנו לא יודעים על מה מדברים, לא יודעים מה זו רוחניות ובאמת לא רוצים אותה אלא סתם מדברים. אז זה כמו ילדים שמשתדלים, ואז מגיע אלינו המאור המחזיר למוטב ומשפיע עלינו ואז הוא באמת משנה בנו את הרצון. זה נקרא "יגעתי ומצאתי". כך אנחנו לומדים.