מתוך כתבי בעל הסולם, עמוד 513, מאמר א', "אין עוד מלבדו".
"הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה.
והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד. לא די שלא מתקדם בעבודה, רק הוא רואה, שהולך אחורה. היינו, אפילו שלא לשמה אין לו כח לקיים את התו"מ. שרק ע"י התגברות אמיתי על כל המכשולים למעלה מהדעת הוא יכול לקיים את התו"מ. ולא תמיד יש לו כח ההתגברות למעלה מהדעת. אחרת, הוא מוכרח לנטות חס ושלום מדרך ה'.
תורה ומצוות נקראים התיקונים שאנחנו צריכים לעבור. תורה נקראת המאור המחזיר למוטב, כמו שכתוב "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב". תורה היא האור המתקן אותנו. ומצוות זה נקרא שיש בנו תרי"ג רצונות, שמלכתחילה הם בכוונה לעצמם, בעל מנת לקבל, ואנחנו צריכים להפוך את השימוש שלהם לעל מנת להשפיע. שינוי הכוונה מקבלה לעצמי, לכוונה של טובת הזולת ודרכם לטובת הבורא, נקרא "עשיית מצווה". הציווי הוא בכך שאנחנו צריכים לעשות תיקונים בתרי"ג הרצונות שנקראים תרי"ג הרצונות של הנשמה. הרצונות האלה בכיוון הנכון נקראים כבר "חלקי הנשמה", או "אברי הנשמה".
"ולא תמיד יש לו כח ההתגברות למעלה מהדעת. אחרת, הוא מוכרח לנטות חס ושלום מדרך ה', אפילו משלא לשמה " והוא שתמיד אצלו הפרוץ מרובה מהעומד. היינו שהירידות הם הרבה יותר מהעליות ולא רואה בזה שיקח סוף המצבים האלה, והוא ישאר תמיד מחוץ לקדושה".
למה המצבים הרעים צריכים להיות רבים יותר מהמצבים הטובים, מצבי העליות? כי אם הם יהיו שווים, אז נרגיש אותם איכשהו בסדר בחיים, אבל אם הם רבים יותר, אז הם באים כדי לעורר את האדם לפנות לבורא. בחשבון שאנחנו עושים, החיים הם איכשהו בסדר, המצבים משתנים כמו פסים של זברה. כך שאם זה משתנה בצורה הרגילה, זה לא יזיז אותנו, לכן אנחנו צריכים לקבל מכות ואכזבות, להתייבש בעבודה שלנו, במאמצים שלנו, וזה רק כדי לפנות לבורא. אחרת לא נפנה.