בני ברוך -עולם הקבלה הפוך לגמרי מכל מה שדמיינתם!
ברוחניות החוק הזה נשמר עוד יותר, אנחנו לומדים שזה לפי הרשימות. אף רשימו לא יכול לצאת למימוש אם הרשימו שקודם לו, לא התממש ובצורה הנכונה.
הצורה הנכונה היא לא על ידי דרך הייסורים, אלא דווקא בדרך התורה, כי בדרך הייסורים אני בהכרח מממש, אני לא יודע כלום, ואני פשוט נמצא בצרות, זו לא דרך, אלא שמתוך הייסורים אני חוזר להתפתחות בהבנה, בהכרה, בהסכמה, ואז אני מתקדם.
כך התפתחנו דרגה אחר דרגה, בעל הסולם כותב על כך, בכל דור אנחנו נמצאים במצב כלשהו עד שאנחנו מחליטים שבמצב הזה אי אפשר יותר להישאר, ואז אנחנו עולים מהמצב הזה למצב הבא, שהוא יותר גבוה, יותר טוב בינתיים בשבילנו, כביכול. בטוח שאחרי כמה שנים, במוקדם או במאוחר, נחשוב על המצב שהשגנו, שגם הוא לא מספיק טוב ושוב נתקדם, וכך אנחנו מתקדמים פעם אחר פעם, מצב אחר מצב.
המצבים שבהם אנחנו צריכים להגיע להתפתחות הם מצבים הדרגתיים שיוצאים לפי הדיוק שנכתב כבר מלמעלה ונמצא בתוך הטבע שלנו ואל לנו לשאול על כך. כך זה מצד אחד, ומהצד השני אנחנו כן יכולים במצבים מסוימים לזרז בצורה כלשהיא את ההתפתחות שלנו בכך שנרצה אותה. כאשר מדובר על ההתפתחות הגשמית, אז בוודאי שאנחנו רוצים להתפתח, אנחנו בונים בתי ספר, אוניברסיטאות, קורסים למיניהם, אנחנו מכבדים את החכמים בטכניקה, בפילוסופיה, ברפואה, בכל דבר. אנחנו רואים שזה כדאי לנו, אנחנו רוצים לזרז את ההתפתחות הגשמית, כי זה הולך בקנה אחד עם האגו שלנו. האגו דוחף אותנו ליותר ויותר התפתחות, ככל שאתה מתפתח יותר בכל שנה באחוזים, ככל שאתה מצליח בתכניות בחלל ובכל מיני תכניות, זה נחשב אצלנו כהישג.
מה שאין כן ההתפתחות הרוחנית, היא הפוכה, אין לנו דחף לזה, אנחנו רואים שבעולם אין דבר כזה בכלל. איזו התפתחות רוחנית? אני יודע שיש כוח עליון מתוך זה שיש הרבה דברים שאני לא יודע, מכך אני יודע שכנראה יש כוח עליון. הוכחה לגמרי לא רציונלית, אבל איכשהו בצורה מסוימת מאמינים. האנשים מסתפקים בזה, יש כוח עליון, יופי, במה הוא יכול להועיל לנו? ואז הם פיתחו את הדתות. ההתפתחות הרוחנית היא לגמרי על טבעית, נגד הטבע שלנו, נגד הדת, נגד התפתחות הטכניקה, הטכנולוגיה, המדע, כל דבר בעולם שלנו, כאילו הפוך.
הפוך, זאת אומרת שאני צריך ללכת נגד הטבע שלי, נגד הרצון שלי, נגד הדחפים שלי. האם זה אפשרי? לא, לכן אף אחד לא רץ לזה, אלא שיש דחף פנימי שמתעורר באדם שנקרא "נקודה שבלב". אם הוא ישנו, האדם יתפתח, יש לו הזדמנות להתפתח, אם הדחף המיוחד הזה נגד הטבע שלו, שדוחף אותו להתפתחות רוחנית לא נמצא באדם, הוא לא יתפתח.
לכן אסור לנו לפנות לאדם שלא מגלה סימנים של הנקודה שבלב עם כל מיני לחצים "בוא, אנחנו נלמד את חכמת הקבלה, נגלה את הבורא", הוא לא מרגיש בזה שום טעם, לא מעניין אותו. אלא אך ורק כשמתגלה באדם הרצון הזה, אנחנו צריכים לתת לו כבר תנאים. והמקובלים דאגו במשך כל הדורות לסדר לנו אוניברסיטה משלנו, שהיא וודאי לא דבר קל, כי אנחנו נמצאים כאן בערוץ ההתפתחות, בזרם ההתפתחות שהוא לגמרי הפוך מהזרם הגשמי שלנו, והם נמצאים כביכול בהתנגשות זה עם זה.