הודיה על קבלת הרצון הנכון

אני מגיע לדרישה אם אני דרך החברים ויחד איתם מגיע לדרישה.

אז הדרישה שלנו מחוברת עם הכוח המשותף שלנו, כוח ההשפעה. אז זה הופך להיות תפילת הכלל, העלאת מ"ן. ואז אני דורש לא עבור עצמי, אלא יחד עם כולם בתנאי שזה באמת הרצון המשותף. מהרצון המשותף יכולה לבוא כל בקשה והיא מיד מתקבלת, כי היא כבר בעצמה הכלי המוכן לקבל על מנת להשפיע.

אם כך ברגע שאני נכלל עם החברים, ברגע שאני מרגיש רצון להשפיע, מה עלי לעשות? מה עלי לעשות קודם כל ברגע שהרגשתי את הרצון להשפיע, את הקרבה והנטייה לחברים? לא ברור? אני כאילו התעוררתי עכשיו, קיבלתי דחף, משהו, טעם בהשפעה, בחיבור עם האחרים, מה עלי לעשות מיד?

אני לא יודע מאיפה בא הדחף, נאמר שהוא בא לי.

אני רק מבקש לענות בצורה פשוטה, מהלב, בלי חכמות, בלי פלפולים, בלי פסוקים, אתם לא זוכרים כלום, רק מה שמרגישים בלב, וזהו.

מישהו יודע תשובה?

לָמה להודות?

 זה נכון. אולי תאמר יותר מדויק, בבקשה.

כל דבר, חוץ מהודיה, יהיה מטעם הרצון לקבל. הודיה על זה שקיבלתי רצון להשפיע ואני יכול להמשיך עימו דרך אחרים להגיע לעשות נחת רוח לבורא, זו תמיד הפעולה היחידה. תמיד יש בכל הדברים סך הכל פעולה אחת.

ועכשיו אותו דבר, רק מצד הכלים, לא מצד האורות. אומרים שלעבור ממדרגה למדרגה אפשר רק במסירות נפש. מה זה "מסירות נפש"? מסירות נפש זה במובן שאני מוסר את הנפש, את כל הדברים חוץ מהנפש אני לא מוסר. מה זה נקרא למסור את הנפש? זה התנאי שעוברים ממדרגה למדרגה.

דרך הלב, רק בצורה פשוטה, מה שהלב אומר, קח, זה מה שיש לי, כל החכמות רק יעכבו.

מתוך כנס צפון ספטמבר 2012

סדנה 20.09.12 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן