אחרי שדיברנו כל כך הרבה על תפיסת המציאות, מצד אחד אני נמצא בהרגשה שאני זה אני והעולם החיצון זה עולם.
מצד שני, מסבירים לי המקובלים והיום גם מהמדע, אני שומע, עוד לא מבין כל כך, אבל אני שומע שכל מה שאני מרגיש אני מרגיש בכלים שלי, בחושים שלי. ולכן מה שנראה לי שנמצא משהו בי או בחוץ, זה הכל נראה לי בחושים שלי, בעצבים שלי, במוח שלי, בלב שלי, זאת אומרת בי. וזה שמוצג לפניי כאילו שזה מחוצה לי זו סך הכל סוג הצגה כזאת. אז בינתיים העולם מחולק לשני חלקים, אני ומחוצה לי.
אומרים לי מה שמחוץ לך זה גם כן אתה. איך אתה יכול לקרב את התפיסה הזאת אלייך? על ידי זה שאתה תתחבר ל"העליון". פתאום יש כאן עוד משהו, יש כאן עליון. אומרים "כן, יש כאן עליון והוא מוריד את האח"פ שלו אלייך". איפה אח"פ דעליון בתפיסת המציאות הזאת? אני והעולם החיצון נניח שזה הכל אני, בי ההרגשה הזאת, איפה אח"פ דעליון נכנס כאן? תעזרו לי למצוא את זה.
זאת אומרת, אין במציאות חוץ מאני ומה שאני מרגיש מחוצה לי, ומכל המציאות הזאת שיש מחוצה לי, בחלק קטן ממנה אבל החלק העליון ממנה שנקרא "קבוצה", שנמצאים באותם הרצונות, אותן המגמות כמוני, ומתי אני מגלה אותם כאח"פ דעליון? מתי שדווקא אני נדחה מהם, שהם נראים לי שפלים, שאני לא רוצה לשים עליהם את תשומת הלב שלי. זה נקרא שהעליון יורד לתחתון, כך אני מרגיש את המדרגה הבאה שלי, האח"פ דעליון, כקבוצה הירודה בעיניי.
ואז אם אני עושה כל מיני מאמצים, גם בעזרתם, גם בעזרת האח"פ דעליון עצמו, אם אני עושה כל מיני מאמצים להגדיל אותם בעיניי, להידבק אליהם בהשפעה, בנטייה לזה, אז אני מתחיל להרגיש שאני עולה איתם יחד. זה בעצם אותה המעלית, אותו אמצעי שניתן לנו וכך אנחנו יכולים לממש את העלייה. דבר פשוט. כל רגע ורגע שאני מרגיש בחיים שלי את הקבוצה כ"ככה ככה", לא משהו, לא שם לב אליה, זו ההזדמנות, זו נקודת הבחירה. ואם אני מתייחס אליה כמו לאח"פ דעליון שרק נמצא כך בעיניים שלי, בהרגשה שלי שהוא ירוד, ורוצה לראות אותו כמאוחד, מחובר, אז ברגע זה אני כבר נדבק אליו ומתחיל לגלות בו את הדרגה הבאה שלי. זה נקרא "עלייה".
מכאן מובן לנו לָמה כל המציאות מחולקת לאני ומה שמחוצה לי, בכוונה. זאת אומרת, השבירה עשתה לנו הזדמנות כל פעם לגדול בהבנה, בהרגשה, בהשגה. כי אותו חלק שאני מרגיש מחוצה לי הוא עליון, וזה שאני מרגיש אותו ירוד זו הזדמנות לזה שאני אשנה את התפיסה שלי, אגלה כלים חדשים.