בני ברוך -עולם הקבלה הפוך לגמרי מכל מה שדמיינתם!
כמו שאנחנו יודעים, חכמת הקבלה התחילה מבבל, זו הייתה הפעם ראשונה שהאנושות הגיעה למצב חדש.
האנשים חיו שם בצורה פחות או יותר מובנת לכולם, כל אחד רצה להשיג את שלו, אבל הם הסתדרו ביניהם. אלא שפתאום הם התחילו להרגיש שהם שונאים זה את זה ועד כמה הם לא יודעים להסתדר. הגאווה שלהם גדלה עד כדי כך, כמו שכתוב בצורה אלגורית, שהם רצו לבנות מגדל עד השמיים. המצב היה מסוכן מאד, הייתה ביניהם ממש מלחמת אחים, מה שנקרא מלחמה פנימית.
באותו דור היו הרבה אנשים חכמים שחשבו על כך וגילו את הסיבה לזה. הם גילו שהאנושות הגיעה למצב שבו כולם היו במקום אחד וקשורים זה לזה, אבל כשהתגלתה המערכת האינטגרלית ביניהם, הקשר ביניהם לא היה טוב. לכן הייתה להם אפשרות, או להטיב את הקשר ביניהם, זאת אומרת לתקן את עצמם, או לשבור את הקשר ולהתרחק. זאת אומרת אם קשר הרע ואי אפשר לתקן אותו ולהגיע למצב טוב, אז מה שנקרא נתגרש זה מזה.
באותה תקופה היו שתי אסכולות, האחת של אברהם שאמר שצריך לתקן את הטבע האנושי, שחייבים להתחבר בקשרי אהבה, הבנה, חיבור, קירבה. והאסכולה השנייה הייתה של נימרוד שאמר אנחנו נתרחק זה מזה. כמו היום, אם אנשים לא מסתדרים ביניהם אז הם מתגרשים. לכן מאז בבל האנושות הלכה והתרחקה, האנשים התפזרו על פני כל כדור הארץ. כבר אז כתוב בספרי הקבלה שהמצב הזה ימשך עד סוף המאה ועשרים, עד שהאנושות תגיע שוב למצב כמו שהיה בבבל. זאת אומת היא שוב תהייה קשורה, אבל לא במקום אחד קטן ומוגבל, אלא סביב כל כדור הארץ, ולכן כבר לא תהיה אפשרות ללכת לפי האסכולה של נימרוד, זאת אומרת להמשיך ולהתרחק זה מזה, כי אין יותר לאן להתרחק. הקשר האינטגרלי יתגלה בין כולם ואז מאין ברירה נצטרך ללכת לפי שיטת אברהם, זאת אומרת נצטרך לתקן את היחסים בינינו על ידי תיקון טבע האדם.
זה המצב שבו אנחנו נמצאים היום, לכן מתגלה שיטת אברהם שנקראת חכמת הקבלה, ומסבירה לנו איך לתקן את הטבע שלנו כדי שנהייה קשורים בצורה טובה. לכן אנחנו נמצאים בתחילת הדרך של תיקון טבע האדם ותיקון העולם.
השיטה הזאת אומרת שאם אדם מתעלה מעל האגו שלו ומתחבר עם האחרים, זאת אומרת אם כל אחד עוזב את עצמו ונדבק בין כולם במרכז החיבור, אז אנחנו מייצבים בזה כוח מיוחד, חוש נוסף ומיוחד (ראו שרטוט מס' 1). אנחנו כאילו מרכיבים משקפיים חדשות שדרכם אנחנו רואים את העולם דרך החוש האינטגראלי. לא אני אישית, כי אני בנוי בצורה כזאת שאני רואה מה שטוב לי או מה שרע לי רק כלפי הרצון לקבל שלי. ומה שלא נוגע לרצון לקבל שלי, לא איכפת לי, אני לא רואה אותו, לא מרגיש, לא מגלה אותו. לכן יש סביבנו עולם ומלואו, מערכות, עולמות, אבל אנחנו לא מרגישים אותם. החושים שלנו, ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש לא תופסים אותם, הם נמצאים בחתך אחר לגמרי.