בני ברוך -עולם הקבלה הפוך לגמרי מכל מה שדמיינתם!
אנחנו יודעים ש"הקבוצה", קבוצה בעיר כלשהי, וגם כל הכלי העולמי הם כמו גוף חי, יש אנשים שיכולים יותר לקבל פעולות שונות ויש אנשים שפחות מסכימים עם כל מיני פעולות כאלה ואחרות.
איך לעשות את שטר הערבות שבאמת יכנס לנו ללב, שלא יהיה סתם נייר?
אתה מבין, אי אפשר לעשות את זה בצורה תמידית, אבל אפילו בפעולה כזאת בצורת האימפולסים, כשאתה פועל בצורה כזאת על האדם, שאתה יוצר בו כזאת הזדמנות והוא בלי בחירתו עולה מעל האגו שלו. באותה מידה שהוא מקבל מהאחרים תחושת ביטחון, שאין לו שום בעיות, שום דאגות וכן הלאה, בזה אתה מוציא אותו, דוחף אותו מהעולם שלנו, בגלל שכל העולם שלנו מורגש בהרגשת הדאגה, האגו שלנו מכריח אותנו לחשוב ולפעול כך.
אז לפחות השפעה כזאת בצורה של אימפולסים אחד על השני, שתצור באדם אפילו לפרק זמן קצר כזאת הרגשה, תיתן לאדם, תיצור באדם השתוקקות כזאת למצב הזה, להתעלות למעלה מעל עצמו. ואז הוא מתחיל באמת לחפש באיזו צורה הוא יכול להשיג את זה, בצורה תמידית ולא בקטעי זמן קצרים כאלה. זה יכול להיות כאמצעי שלנו להתקדמות קדימה.
אני מאוד מקווה שכתוצאה מהמאמצים שלנו, כמו בכנס בערבה, אנחנו נשיג לפחות כאלה התעלויות מעל העולם שלנו, ואז ההרגשה הזאת מהיציאה מהעולם שלנו תופיע באנשים, והם יפעלו לקראת זה כבר בצורה יותר מכוּונת.
לגבי המסגרות השוטפות שלנו, איך אנחנו יכולים להשתמש בשיעורים, בסדנאות, ובסעודות המשותפות שלנו כדי שכל זה ישמש כהכנה לכנס?
בדיוק באותה צורה, לפעול באותו כיוון. זאת אומרת, לעשות כל הזמן תרגילים כאלה שאני מקווה בהשתוקקות שלי, במאמץ הפנימי שלי להשפיע כך על החברים, שהם יתחילו להרגיש את הדאגה שלי עליהם, ואז הם יתחילו להשתחרר מהאגו שלהם. גם עכשיו, זאת אומרת בכלל לא צריך לחכות לאירוע מסוים, אלא שאפשר כל יום, כל שעה לחזור לכך. ובסופו של דבר אנחנו נצליח בזה.
איך אנחנו יכולים כל יום לבדוק שאנחנו מתכוננים לכנס בצורה הטובה ביותר, יש קריטריונים לבדוק את זה?
הקריטריונים הם בכך שאני ארגיש אותה הסביבה, אותו משהו משותף שבינינו שאנחנו כל הזמן יוצרים, כדי שאני ארגיש את עצמי שאני נמצא בה ביציאה מעצמי. זה מה שקורה בינינו בכנסים. היה לנו כנס טוב בכנס בנובוסיבירסק בכאלה תנאים, מצבים. אנחנו הרי מרגישים משהו כזה, משהו שלא נמצא בנו אלא חיצוני, משותף. החשוב ביותר זה לנסות להיות בכזה מצב. אני מרגיש אותו כשאני עובד עם הקבוצות, מעביר שיעורים, סדנאות, כשאני כותב את הבלוג שלי, אז אני מתאר לעצמי את הקוראים שלי וכן הלאה. זאת אומרת, באופן כללי אני כל הזמן משתדל להיות יחד עם כולם, וזה בהדרגה מוליד הרגשה כזאת, שנהיה אנחנו במקום אני.