בהרבה מקרים בחיינו אנחנו צועקים מבקשים וכועסים על עצמנו, למה אנחנו חושבים כך ולא אחרת, למה יש לנו רצונות כאלה ולא אחרים, וכל הזמן אנחנו דורשים מעצמנו להיות טובים יותר.
וזה נקרא "ועבדתם א-לוהים אחרים"[1], זה נקרא עבודה זרה. "זרה" משום שאתה לא פונה לכיוון הנכון, לסיבה הנכונה, ולא למקום, לכוח הנכון. כי חוץ מהבורא שאין עוד מלבדו אין למי לפנות.
לכן, עם כל דבר טוב או רע, לא חשוב מה, אתה חייב לפנות אליו, כי הוא הסיבה הראשונה ויחידה. יכול להיות שזה יבוא ממנו דרך כל מיני לבושים אחרים, דרך אנשים, דרך כל מיני אירועים ומקרים, אבל הדברים באים ממנו, הוא המקור.
לכן כשאנחנו רוצים להשתנות, ומדובר בעיקר על השינוי שלנו, אז אנחנו צריכים לפנות לאור העליון המחזיר למוטב, לבורא, וממנו לדרוש שינויים. מלכתחילה האדם נברא במצב של "משכא דחויא", עור של נחש. זו אחת מבחינות הנחש, כי גם בנחש, בעל מנת לקבל, יש חמש הבחנות שהן, שורש, א', ב', ג', ד', ולהבחנות אלה יש שמות ועוד כל מיני דרגות.
מלכתחילה אנחנו נמצאים במשכא דחויא, ברצון לקבל לעצמו וזה עוד רחוק מהנחש. הנחש הוא כבר עניין פנימי, כשמגיעים לקליפות, להבחנות גבוהות, ממש בתוך הבורא, בתוך הספקות, שם מתחיל הבירור על ידי הנחש. הבורא מראה לנו כל מיני דברים הפוכים מעצמו ומסתתר בכל מיני צורות כאלה, שההסתרות שלו בונות את צורת הנחש, ואז אנחנו לא יודעים מה לעשות, איך בדיוק להתקיים ולהתקדם, לבחון ולהבחין, אז המשחק הופך למעניין.
בינתיים אנחנו נמצאים במשהו פשוט, במחשבות פשוטות מאוד, בכל מיני דברים פשוטים, בשטויות דעולם הזה. וכל העולם הזה, זו בעצם תמונה, זה המסך המסתיר הראשון שאנחנו צריכים לעבור. אם אנחנו עוברים אותו, אז דרכו אנחנו מתחילים לגלות את הבורא, שהוא כעין מקרן שמאיר לנו מעבר למסך, ועל המסך אנחנו רואים את העולם הזה שבו אנחנו נמצאים וקיימים.
אם במקום לראות את כל צורות הסרט שעל המסך, אנחנו מגלים את המקרן, ומי הוא זה שמקרין לנו את הדברים האלה, אז עברנו את המסך הראשון. כך מגיעים למסך שני ושלישי, ומשתכללים יותר ויותר, עד שמתחילים כבר להבין את אופי המקרין, הצורה שלו והתכניות שלו כלפינו, ומתוך זה מבינים למה אנחנו בנויים בצורה כזאת, כי בכל פעם הוא מראה לנו צורות חדשות, ועולמות עליונים חדשים. כך אנחנו מתקדמים.
[1] "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם" (דברים י"א)