עוברים מפחד גשמי ליראה רוחנית

אנחנו צריכים להעביר את הפחדים האלה, להעלות אותם לפחד הרוחני, האם אני אוכל לממש את המשימה שהבורא נותן לי בגלל שהוא נתן לי, בגלל שבזה אני עושה נחת רוח לו.

אפילו לא לטובת העולם, שאני חייב להציל את העולם, כי יוצא שאני חייב להציל את העולם מהבורא הרע. אלא אני חייב לעשות זאת כאותה פעולת יונה הנביא, שבסופו של דבר עשה אותה בנאמנות.

זה בעצם יום הדין שלנו. ויש סימן בכך שאנשים משלמים הרבה כסף כדי לזכות ל"מפטיר יונה", זאת אומרת, חייבים להשקיע הרבה כוח כדי להגיע לתפקיד הזה. אנחנו בעצם נמצאים בו, אנחנו כבר נמצאים בתפקיד הזה, רק צריכים לממש אותו. ולא לברוח ולהסתתר באיזו בטן אנייה ושם לקוות שאנחנו נוכל לברוח מהמשימה הזאת, להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש", להיות המעבר. המשימה היא מאוד גדולה, אבל אנחנו נבחרנו ואנחנו חייבים לבצע אותה.

אז השאלה, איך אנחנו נעשה זאת? אנחנו צריכים לחפש את התשובה. אנחנו צריכים למצוא את הכוחות, את הנחיצות, נאמנות לעשות זאת. וגם להשתדל שזה לא יהיה בצורה אגואיסטית, מה איתנו, למה לא אנחנו, מתי ועד מתי, ושזה גם לא יהיה להצלת העולם. כי הכל מסודר כך שיש לנו הזדמנות לעשות בזה משימה שהבורא הטיל עלינו, זאת אומרת לעשות בזה נחת רוח לו.

איך אנחנו מעלים את עצמנו לפחד שאולי לא נוכל לבצע משימה זאת בנְקיות, בדיוק לכוון את עצמנו אליו. איך אנחנו באים מפחד בהמי, גשמי, עבור בני האדם והאנושות, כמו הרבה גיבורי העולם שפעלו כך, ומפחד שאנחנו לא נשיג מה שרוצים להשיג, אלא האם נוכל לעשות נחת רוח לבורא? איך אנחנו עוברים את כל צורות הפחד האלה ומגיעים ליראה הנכונה?

איך עוברים מכל מיני פחדים גשמיים, על העולם הזה, על העולם הבא, מפחד רוחני עבורנו, שאנחנו לא נשיג, שאנחנו לא נרכוש, לפחד האמיתי, האם נוכל לעשות נחת רוח לבורא. בזה אנחנו מגיעים להשתוות הצורה אליו ולדבקות.

 האם אתם מגיעים לתשובה אחידה במעגל, שכולם פחות או יותר מסכימים עליה? לא להיכנס לוויכוחים, אלא שכל אחד נכלל מהחבר, נכנס בו בהרגשה, בודק וכך רואה אם זה נראה לו נכון או לא נכון, ומגיעים פחות או יותר להסכמה אחת. לא שֶכּל אחד מציג את דעתו. קבוצה שיכולה להגיע להסכמה אחת, לפתרון ברור, שתרים יד.

[1] הקדמת ספר הזוהר, מאמר "פקודי אורייתא פקודא קדמאה", אות קצ"א