בני ברוך -עולם הקבלה הפוך לגמרי מכל מה שדמיינתם!
אחזור על חוקי הסדנה. סדנה היא מעבדה, שבה אנחנו יושבות ומשתדלות להתחבר. האמת, זה בכלל לא חשוב מה שהחברות שלי אומרות. חשוב כמה שאני מכניע את עצמי כלפיהן. אני יכול לא להבין אפילו בכלל מה שהן חושבות, כי מטרת הסדנה שאני (ראו שרטוט מס'1) אשב מול החברות שלי וארגיש את עצמי שאני פחותה מהן, שהן יותר גדולות ממני. אלה שני דברים, לא אחד. הן יותר גדולות ממני. זה דבר אחד. בצורה כזאת כבר אני את האגו שלי יכולה להקטין.
מלבד זאת, אני מוכנה להתחבר איתן בפנים, לא חשוב מה שהחברה אומרת, אני רוצה להתחבר לפנימיות שלה, כך אני מסתכלת בפה שלה.
כי כל המטרה היא חיבור. דרך חיבור אנחנו מייצבות קשר בינינו שהוא מין שדה כזה, וזו בעצם התחלת הכלי של הנשמה. זה בעצם הכלי של הנשמה. (ראו שרטוט מס' 2) באף אחד אין כלי, אלא שהוא נמצא רק בינינו. וככל שיש אגו בכל אחד, הוא כך מכניע את עצמו כלפי החברות וכך אנחנו גדלים.
זאת אומרת, ככל שתהיה ביננו התנגדות גדולה, בין כולם, וככל שאנחנו למרות זאת, מעל זה נעשה חיבור בינינו, הפער בין התנגדות לחיבור, הדלתא הזאת, יהיה הכלי של הנשמה. עביות דשורש, א', ב', ג', ד'. אלהה דרגות העביות, זו העוצמה, עוצמה של הנשמה, וכך לפי זה אנחנו עולים. אם כך אז אנחנו יכולים לעולות ישר לבורא, לאין סוף. לפי זה אנחנו נעלה לאין סוף.
אז בהתאם למידה שבה נראה את ההפרעות שמושכות אותנו למטה, ולמרות זה נעלה למעלה, ועוד יותר הפרעה ועוד יותר נעלה, כך אנחנו גדלים. זה העיקרון מנקודת האפס. אז אפילו בזמן הסדנה אתן תרגישו "אני לא רוצה", אולי תרגישו בלבולים, כל מיני דברים, תחשבו יחד, אל תשכחו את עניין הערבות. אנחנו כולנו, וכל העולם יחד אתנו, אנחנו רוצות לעשות רק דבר אחד, חיבור בינינו. והדיבור שאנחנו מבררים, הוא חשוב מאוד, אבל רק עם הנטייה לחיבור, עם המגמה לחיבור.
אז נא להסתובב, להסתכל אחת על השנייה, אני הופעתי כך לפניכן מספיק. בהצלחה לכן.
המלכות מתחלקת לשני חלקים, החלק הגברי והחלק הנשי. וכל חלק נקרא כמו אדם וחוה. החלק הנשי נקרא "חוה" והחלק הגברי נקרא "אדם". ואחר כך מתחלקות עוד נשמות שנקראות "חוה" להרבה מאוד מאוד חלקים, שאנחנו צריכים בחזרה לחבר אותם, היום אנחנו נמצאים כבר בכל האבולוציה הזאת בדרגה הנמוכה ביותר, העולם מתחיל להרגיש את המשבר שלו, גמר את כל ההתפתחות שלו, והדרגה הבאה של ההתפתחות כמו מה שאומרים מקובלים, והם לא טעו במשך כל ההיסטוריה, הדרגה הבאה היא עליה לחיבור בינינו. בעצם סימנו עם האגו שלנו, אי אפשר יותר להשתמש בו. אלא מיום ליום יהיה ברור, שככל שאנחנו משתמשים בו זה לרעתנו.
מה זה חיסרון נשי משותף? יש חיסרון לכל אחת, כל אחת רוצה להשיג רוחניות, שלמות, השגת הבורא, לראות באיזה מקום היא נמצאת בזה, רוצות להשיג עולם אין סוף, חיים נצחיים, חיים שלמים, שקיימים כאן סביבנו אבל אנחנו לא מרגישות אותם. איך אנחנו מגיעות לכך? מה זה נקרא חיסרון הנכון המשותף של כל הנשים? איך זה בא לידי ביטוי? זאת השאלה הראשונה. תדברו ביניכן.
מי שלא יודעת, לא חשוב. העיקר ההשתתפות גם בלב וקצת בדיבור.
אסור לנו לשכוח שאנחנו נמצאים כולנו יחד עם הכלי העולמי, עם הגברים, הנשים, עם כל החברים והחברות שלנו שצופים ומשתתפים יחד אתנו. ושאנחנו עושים את כל העבודה
הזאת מול הכוח העליון, מול הבורא, בני ברוך ורוצים בעצם על ידי היגיעה שלנו להתקרב אליו. "אין עוד מלבדו", הביא אותנו לכאן, על ידי כל מיני התלבשויות בכל מיני אנשים, באירועים, במקרים, אבל בסופו של דבר כל מה שקורה תמיד קורה ממנו. אנחנו צריכים להודות לו, להרגיש שהוא נמצא בינינו, ושאנחנו בכל הפעולה הזאת מתחברים אליו, דרך החיבור בינינו אליו. אז הכוונה היא שצריך לא לשכוח את הכוונה, ההרגשה הזאת צריכה להיות. אני מדברת, אבל בפנים אני מרגישה שאני נמצאת עם כולם יחד ובחיבור עם הבורא, ואני רוצה שזה יתגלה.
מה אנחנו צריכות להוסיף כדי להגדיל את החיסרון הנשי המשותף האחד? מה עלינו להוסיף כדי להגדיל את החיסרון שלנו שיהיה באמת כלי, שאנחנו נגיע לכלי הראשון בסולם המדרגות, ואז נתחיל אחר כך לעלות, אחר כך זה לא יהיה בעיה. אחר כך אנחנו כבר רואים איך עושים מה עושים, אחר כך נשמת אדם תלמדנו כמו שכתוב, שאנחנו כבר יודעים את התהליך. הבעיה היא הצעד הראשון. זה כמו שתינוק שמתחיל ללכת כמה שקשה לו להתחיל, אחר כך הוא כבר משתדל בעצמו ושמח ולמרות שהוא כל הזמן לומד, הוא כבר מבין איכשהו כל פעם יותר ויותר את הצעדים הבאים.
אז מה אנחנו צריכות להוסיף כדי להגדיל את החיסרון שלנו להגיע לדרגה הראשונה הרוחנית? מה להוסיף לנו?
אולי אני בעצם לא דייקתי. אני רוצה עצות פרקטיות, איך אנחנו בחיים שלנו יכולים להגדיל את הכלי שלנו, להוסיף לכלי שלנו. ולא מילים יפות, אלא האם אנחנו רואות לפנינו פעולות שבהן אנחנו צריכות להקפיד ואז באמת בצורה מעשית להגיע להגדלת הכלי, עד שנגיע לדרגה הראשונה הרוחנית? מהן הפעולות שעל ידן אנחנו הנשים מגיעות לחיסרון לדרגה הראשונה של הכלי הרוחני? ולא לשכוח, העיקר זה יחד. וגם כמה שאפשר להוסיף על זה.
שאלה, מי כעת בזמן הסדנה מרגישה דחיה? לא להתבייש. הנה יש אחת ועוד אחת, יופי, אז יש באמת רצון טוב. אם אני מרגישה דחיה מחיבור, מה אני עושה מיד? אני רוצה עצה.
אם באה אלי הרגשת הדחייה מה אני צריכה להרגיש בושה או גאווה? תדברו באהבה על שנאה, על בושה, על גאווה. אבל באהבה.
אני צריכה להרגיש בושה או גאווה אם אני מרגישה דחייה מהחיבור, מהחברות, מכולם?
לחשוב על החברות, שצריך לתת לכל החברות לדבר. זאת אומרת, קצת לקצר, כל אחת ואחת לא יותר מדקה, אפילו פחות.
אני ציירתי את המצב, אפשר להראות את השרטוט. (ראו שרטוט מס' 3 ) אם אנחנו נמצאים בדרגת 0 על ידי החיבור בינינו עכשיו אנחנו עומדים לעלות לדרגה (1), ופתאום אני מרגישה נפילה (2), עד כדי כך שמתגלה לי הבושה זה מספר (3). אני יכולה לזרום עם הבושה הזאת, עם האגו שלי ואז אני יוצאת מהמשחק לגמרי (4), מכל ההתקדמות. או שאני יכולה לומר, לא, ההיפך, הבושה הזאת היא העביות שצריכה לעבור לזכות. זאת אומרת, זה בעצם הרצון שהצטרף לדרגה הבאה שלי, לעלייה למספר (5) ולדרגה שאני משיג (6).
לכן וודאי שמקבלים הכבדת הלב, דחייה, מרגישים רע בזה. קודם כל נמצאים בהרגשה. קודם כל זו הרגשה, הרגשה רעה, שרוצים לברוח ממנה בצורה אינסטינקטיבית. וכאן בא מקום הבחירה או שאנחנו מהמצב הזה יורדים למטה, או שאנחנו עולים למעלה. זה מקום הבחירה. אם בוחרים נכון עולים הלאה וכך עוד כמה עליות ונכנסים לרוחניות. נאמר, אני צריך להגיע לדרגה מסוימת וכבר אני אז אהיה ברוחניות. אם אני זורם יחד עם הדחייה, נמאס לי, לא רוצה, עוזב וכן הלאה, אז אני נמצא כך בסוף שלי, ולא יודע מה יהיה אחר כך.
בנקודה הזאת שאני עושה בחירה. שאני יכולה לעשות בחירה מה יכול לעזור לי? מה יכול לעזור לי שאני מקבלת דחייה כדי שאפרש את זה נכון, שזה דווקא האחוריים של מדרגה הבאה? אני צריך רק לעלות מעל לכל הדחייה הזאת, זו תוספת האגו שאם אני עולה עליו ומתחברת למרות זה אני מגיעה להתקדמות.
מה יכול לעזור לי בנקודה מספר (3) בבחירה שאני נמצאת? אבל להציע פרקטית איך אנחנו יכולות לעזור בינינו לעבור את הנקודות האלה בהבנה, בגאווה, בדחף, לא לעצור עליהן בכלל. להיות כל כך מוכנות, כמו כלב שרץ, והוא רואה מחסום לפניו, הוא קופץ מעליו וממשיך. מה הם כוחות העזר שלנו במקרה כזה, בצורה פרקטית, שנוכל עכשיו לממש אותם?
איך אנחנו יכולות לספק לכולם, לכל אחת ואחת בטחון? בטחון, שאז וודאי שאף אחת לא תיפול בכל מצב שיהיה? אבל תציעו פתרון פרקטי, מעשי שנוכל להשתמש בו. איך אנחנו יכולות לספק לכל הנשים שבעולם ביטחון בדרך בכל המצבים שהם נמצאות, שלא יכשלו, שלא יפלו, שאפילו לא ימתינו רגע אחד אלא תמיד יתקדמו?
אנחנו יודעים שבחיים שלנו, בעולם שלנו, ממנו אנחנו יכולים לקבל הרבה דוגמאות לצעדים רוחניים. בחיים שלנו האימא מספקת לילדים ביטחון, חום, רוגע, מרגיעה אותם, מכוונת אותם בכל זאת לנסות שוב, לצאת מהבית, "אתה חייב, אתה כבר גדול, אתה תצליח, אתה יכול". על ידי כל מיני הירידות האלה, הנפילות, הבלבולים, הבורא מחייב אותנו לבנות את הדמות הזאת של "אישה אחת", דמות אישה אחת, שתכוון אותנו, שתחמם אותנו, שתחזיק אותנו כמו אימא שנוכל להידבק אליה ואז יהיה לנו טוב, לא נשכח על שום דבר, לא ניפול לאף מקום, שום דבר לא יקרה.
בצורה כזאת הוא מחייב אותנו מאין ברירה, מחוסר ביטחון, מחוסר אונים, מבעיות, מבושות, מרוגז, מכל הבושה הזאת שאנחנו רואים כמה שאנחנו נופלים, לבנות את המקום הזה, את המקלט הזה, את האימא שלנו שהיא המלכות הכללית. אם אנחנו בונים אותה, היא תדאג לכל, כי היא מספקת לכל הנשמות את מה שהן צריכות. אז איך אנחנו בונים את האימא הזאת?
אני חושב שזו דמות מובנת לכל אחד גם לגברים וגם לנשים. איך אנחנו בונים כזאת אימא ולרגיש אותה ממש כמו הכול? כמו ילד קטן שלא דואג לשום דבר כי יש לו אימא, היא דואגת לכל עבורו, כך גם אנחנו צריכים כזאת אימא. וזו מלכות דאצילות, זו השכינה, הכלי המשותף שלנו, שנגלה אותו, נייצב אותו, כך אנחנו פתאום נרגיש כשהמלכות מתגלה אלינו איך שהיא מספקת לנו את הכול וחושבת ודואגת ומקרבת ועושה את הכול.
אנחנו בעצמנו, בינינו, כמו שאני שומע שאתם מדברות, לא נוכל לספק אחד לשני ביטחון, אבטחה לכלום, אלא רק מאותה דמות האימא הגדולה, הכלי הכללי שלנו שהיא תיקח על עצמה את התפקיד הזה. איך אנחנו בונים דמות אישה אחת?
אז מה שאנחנו צריכים לעשות זה לבנות אימא כזאת בשבילנו, בשביל כולנו. ועל כך אמרו מקובלים, שהגבר מסייע, אבל עיקר התפתחות של הדמות הזאת, של הכלי שמקרב את כולם, מספק לכולם, מאכיל את כולם, מעניק לכולם הוא כלי נשי, ולכן הוא נקרא "מלכות".
אז כעת אנחנו מבינות שרק על ידי דאגה הדדית, חיבור הדדי, אם אנחנו נתאר כל פעם את הרצון הגדול הזה, שאנחנו רוצים לחבר את עצמנו לזה, אנחנו כך יכולים לבנות מערכת שנקראת "אימא", גדולה, חמה, אוהבת, דואגת, מספקת הכול. יש לה הכול, אין סוף יש בה, רק אם אנחנו נצליח להיות אלה שמגלים אותה מעל האגו שלנו, בחיבור בינינו.