בני ברוך -עולם הקבלה הפוך לגמרי מכל מה שדמיינתם!
"איש ואשה זכו, שכינה שרויה ביניהם".
" איש ואישה, זאת אומרת שתי הדמויות האלה, שני סוגי הרצונות העיקריים, "ויש לשאול הלא הם שניהם מנוגדים, ואיך אפשר שיהיה ביניהם שלום." זאת אומרת, איך ישלימו ביניהם? "אלא דווקא כשאדם נעשה זכאי, היינו שמהפך הקבלה להשפעה, המכונה קבלה בעל מנת להשפיע, אז יש שלום ביניהם."[1]
זאת אומרת, אם כל אחד ואחד מתעלה מעל האגו שלו, הנשים מעל האגו של נשים, והגברים מעל האגו של גברים, אז מגיעים להשלמה. זה נכון לכל המדרגות כולל העולם שלנו. אנחנו רואים שככל שהאגו גדל יותר ויותר, אנחנו מאבדים רצון להקים משפחה, כי רואים שזה לא מחזיק. אנחנו מתחברים, ומתגרשים. לא נמצאים יחד, נמאס לנו, לא יכולים, אין לנו עצבים וסבלנות לכך. וזה יתגבר יותר ויותר. אם אנחנו לא נתחיל לתקן את הרצון, הוא יקלקל לנו כל הצורה האנושית.
ולכן אם אנחנו גם מדברים על קיום המשפחה דרך כל מיני שבירות ובעיות, הבורא מוביל אותנו לאותו תיקון, לעלות למעלה מהאגו ובחיבור למצוא אותו.
"ז"א ונוקבא דאצילות נבחנים לבחינת אחד בשיתוף, כי אעפ"י שהנוקבא כולה גבורות, מ"מ כל שלימותו של ז"א תלוי בחיבורו עמה," עם הנוקבא, "ואין אור א"ס שורה על ז"א זולת בשעת חיבורו עם הנוקבא. הרי שהם אחד בשיתוף, שאור אחדותו ית' שורה רק בשיתופם יחד."[2]
"דווקא על ידי איש ואשה נולד ולד. ולא מזכר לבד, או מנקבה לבדה, אי אפשר לצאת תולדה. ועל דרך המוסר נקרא זכר כוח ההשפעה, ונקבה כוח הקבלה." זכר נקרא "כוח השפעה", נקבה נקראת "כוח הקבלה", "וענין תולדות, היינו מעשים טובים, שיהיה בהם רוח חיים." זאת אומרת, מה שנולד מהחיבור הנכון בין דמות הזכר ודמות הנקבה, זאת אומרת מהנקודות שיצאו מהלב והתחברו ביניהם, בחיבור שלהם, זה הוולד מתפתח לדרגה הרוחנית שנקרא ה"אדם". האדם הוא כבר אותה הנשמה האחידה שנבראה.
"לכן בזמן שיש לאדם כוח השפעה לבד, אז אין לו היגיעה. ויש כלל לפום צערא אגרא. וכיון שיש לו כוח השפעה לבד, ממילא אז חסרה לו היגיעה. ואם אין יגיעה אי אפשר לזכות לאור ה', כמו שאמרו חז"ל "לא יגעת ולא מצאת אל תאמין" (מגילה ו' ע"ב)." אז אם יש לו רק כוח אחד ללא השני, וזכר הוא נושא לכלי השפעה ונוקבא לכלי קבלה, אז אחד בלי השני אין להם מקום ליגיעה. זאת אומרת, מה שאנחנו עכשיו מתעלים מעל האגו שלנו כדי להתחבר, גם קבוצת נשים וגם קבוצת גברים, זה רק הכנה לזה שיתחברו יחד את שני הכוחות האלה, הזכר המשותף והנקבה המשותפת.
"ואם יש לו רק כוח הקבלה, ואין לו ניצוצי השפעה, כבר אי אפשר לעשות הבחירה," לבחור בטוב "שיוכל להיות מואס ברע ובוחר בטוב, כי אז אין לו הכוח שיוכל להכריע לכף זכות." זאת אומרת, אי אפשר לעבוד עבודה רוחנית אם לא דווקא בחיבור בין זכר ונקבה. אנחנו רק עכשיו מתחילים לעבוד בזה ברצינות. וזה לא מדובר בהתקרבות בין הגברים ונשים בקבוצות, בחיבורים, לא. זה רק למעלה מכל המין של העולם הזה, רק ברצונות בלבד. אם אנחנו מתעלים, אנחנו שם כולנו מתחברים.
"לכן דווקא בזמן ששני הכוחות שווים," באדם, ה"אדם", "היינו כוח הקבלה וכוח ההשפעה, אז יש לו מקום עבודה ויגיעה, שיוכל להתגבר על ידי היגיעה ולהכריע לכף זכות. ואז המעשה הזה שהכריע לכף זכות נקרא ולד," זאת אומרת, כל פעם שמתגבר יותר ויותר בחיבור, נקרא שמגדל בזה את הוולד עד שהוא נולד וכך מתפתח "היינו שהקדוש ברוך הוא נותן רוח חיים במעשה הזה."[3]
[1] רב"ש כרך ג', "הבחנות במצבים"
[2] תע"ס, כרך ג', חלק ח'
[3] כתבי רב"ש, כרך ג', "דווקא על ידי איש ואשה"