אנחנו נמצאים במצב מיוחד שבו כל אחד נכלל מכולם, כל אחד רוצה לבטל את עצמו כלפי כולם, כל אחד רואה שהוא נמצא בין האחרים שהם כולם "בני עולם הבא" הגדולים, ויש לו הזדמנות להתכלל איתם.
השאלה היא, מהי המטרה של הסדנה שלנו? דברו על זה. שכל אחד יגיד במשפט אחד.
בין שאלה לשאלה, אנחנו צריכים לבדוק האם אנחנו מחוברים שוב כך שאין כאן אחד, שני, שלישי, אלא אנחנו ממש רוצים לייצר בתוך הקבוצה משהו כולל שבו אנחנו רוצים להשיג את הבורא, זה נקרא "גילוי הבורא לנברא".
השאלה הבאה היא, למה בדיוק אני נותן יגיעה? יש אמצעי ויש העיקר. אז איפה אני נותן את היגיעה, לאיזו נקודה?
מי שנותן יגיעה צריך לעשות חשבון, בשביל מה הוא נותן את היגיעה. אם אנחנו לא עושים חשבון, סימן שאנחנו לא מתייגעים, זה סימן מאוד ברור לכך. כי אדם תמיד עושה חשבון, כדאי לי, לא כדאי לי, כמה ללכת, כמה לשלם, כמה להרים? כל דבר דורש חשבון, כי אם אני משקיע כוחות, אני תמיד עושה חשבון, אילו כוחות, כמה כוחות לתת, ומה אני תמורת זה מרוויח.
בחיים שלנו אנחנו תמיד עושים זאת, בתת הכרה או בהכרה עם האגו שלנו. אם אנחנו לא עושים חשבון בעבודה הרוחנית שלנו, שאנחנו צריכים לתת יגיעה כדי להשיג כך וכך, אז סימן שאנחנו לא נותנים יגיעה ממש. האם בכלל נתנו אי פעם יגיעה רוחנית? זאת שאלה גדולה.
כי אני לא יודע אם עכשיו אני רואה את עצמי במשך השנים שאני כבר נמצא בלימוד וכל מיני פעולות, שבאמת הייתי עושה חשבון, כמה יגיעה אני צריך לתת כדי להשיג את המטרה, מהו השכר שאני עומד לקבל, שאני מקווה לקבל. האם היגיעה היא לא יותר גדולה מהשכר? האם השכר הוא משתלם? איך יכול להיות שאני נותן יגיעה בלי חשבון ובלי שכר? האם עשינו זאת או לא? תחשבו. ואם כן, האם אנחנו בטוחים שהבורא נותן שכר? מאיפה הביטחון שלי, ואם אני לא בטוח, אז איזו יגיעה אני יכול לתת? אלה שאלות קשות, תבררו אותן ביניכם.
אנחנו לומדים שכל החסרונות הם בכלי, וכל התשובות הם באור. אור נקרא "תכונת ההשפעה" וכלי נקרא "תכונת הקבלה". אם אנחנו רוצים להגיע לתשובות, אנחנו צריכים להגיע לאור, זאת אומרת שהכלי יקבל אותה צורה כמו האור. אם אנחנו מתחברים טוב, אז אנחנו פתאום מגלים את התשובה, לא בשכל החיצון שלנו אלא אנחנו מגלים אותה כמו שהיא קיימת, זה פשוט כך.
לכן אם אתם לא יודעים בדיוק, לא מרגישים מתוך עצמכם את התשובה, אז חייבים להתחבר יותר, ואז מתוך הרגש המשותף אתם חייבים לגלות את התשובה, לא לשבור את הראש אלא את הלב.
מתוך כנס חיבור, בני ברוך, בצפון 2012