אנחנו נבראים, זאת אמרת רצון לקבל בלבד, ומנוהלים על ידי כוח האור, כוח ההשפעה, העליון, שגם קיים לפני שברא את הרצון לקבל.
כמו שכתוב, "רצונו להטיב לנבראיו", זאת הסיבה לבריאה. לכן אנחנו בעצמנו לא מסוגלים לכלום. מה שאנחנו מסוגלים, זה רק מתוך החיבור שלנו בכמה שאנחנו מבטלים את הרצון לקבל שלנו כלפי החיבור, כלפי החברים, אז אנחנו יכולים את הרצון להשפיע שלנו שאנחנו כביכול רוצים להשפיע, להפנות אותו לאור, לבורא. כביכול להגיד לו, "תראה, אנחנו רוצים לבטל את עצמנו, אנחנו רוצים להשפיע לחברים, רק לא מסוגלים כי אנחנו רצון לקבל, תן לנו בבקשה רצון להשפיע שאנחנו נוכל להשפיע להם, להיות דומים לך".
מתי הכי טוב לפנות לבורא? בוקר, ערב, צהריים, לא חשוב. אם אני אעלה על ההר, או שאני יורד לעמק, אין הבדל. אלא ההבדל הוא, מתי שאנחנו מחוברים יחד. ובכל זאת, האם יש עוד איזו הקלה לחיבור? יש. אלה הספרים שכתבו המקובלים. הם כתבו בספרים שלהם על אותם המצבים של החיבור, שכבר קיבלו מהבורא את כוח ההשפעה, כוח החיבור, והצליחו ביניהם להתחבר, ואז כשהם מחוברים הם מתחילים להרגיש בתוך החיבור ביניהם כל מיני תופעות. התופעות האלה נקראות "עולם הרוחני", "עולם העליון", וזה מה שהם כותבים.
זאת אומרת, בכל ספרי הקבלה כתוב על צורות החיבור, ואיך מתייחסים בבקשה נכונה למעלה לפרצופים יותר עליונים. עליית הבקשה הזאת נקראת "מ"ן" והקבלה בחזרה, כוח החיבור, נקרא "מ"ד". (ראה שרטוט מס' 5)
זאת אומרת, אם אנחנו כולנו נעשים כאחד, רוצים להיות כאחד, בערך רוצים כי אנחנו לא יודעים מה זה להיות אחד, ובזמן הלימוד אנחנו מבקשים להיות בחיבור כמוהם, על מה שהם כתבו, אז הבקשה שלנו עולה למעלה, לפרצוף יותר גדול מאיתנו, איפה שבעתיד אנחנו כבר קיימים כמחוברים לאחד, אמנם עדיין אנחנו עשרה, אבל עשרה שרוצים להיות אחד, ואז מלמעלה מגיע אלינו כוח שנקרא "מ"ד", כוח החיבור, ומשפיע עלינו. (ראה שרטוט)
זאת אומרת, יש כאן קבוצה שרוצה לבטל את עצמה ולכן היא נקראת כבר "נברא", והיא מעלה את הבקשה להיות באמת מחוברת כאחד ובזה להידמות לבורא, למדרגה יותר עליונה, ואז מקבלת מלמעלה כוח החיבור ונעשה חיבור, ואז מתוך החיבור הזה אנחנו עולים לדרגה יותר עליונה ונעשים מחוברים בינינו ובין הבורא. אנחנו, עשרה כמו אחד עם בורא אחד מגיעים לדבקות.
אם הלימוד בקבוצה הוא כל כך חשוב, אז איך אני צריך להכין את עצמי לפני השיעור? תסבירו אחד לשני בבקשה.