בירור עבודה בקבוצה

בכנס הזה אנחנו כל הזמן מתרכזים בעבודה שלנו בקבוצה, שרק בה אנחנו יכולים לברר את כל הבעיות, כל הדברים ששייכים לחיבור, שבתוך החיבור אז אנחנו מוצאים את הבורא, גילוי הבורא בנברא.

החיבור הנכון שלנו נקרא "שכינה" ומתגלה שם השוכן, השוכן שם, הנמצא שם, הממלא את החיבור שלנו. שאנחנו מגיעים מצד הכלי, אם הכלי נכון, מגלים בכלי הזה את החיים, את האור.

ודיברנו על זה שבעבודה שלנו בקבוצה אנחנו מבררים את הכול. אנחנו יכולים לברר את כל הדרך הרוחנית, 125 מדרגות עד גמר התיקון, וגמר תיקון כולל באותה הקבוצה, עד שהיא הופכת להיות אחת, מלכות דאין סוף. את הכול מבררים רק ביחס בין החברים. אני לא צריך לברוח מהמקום הזה, מהחיבור, מהדאגה לזה לשום דבר. גם בורא מתבאר בפנים, גם היחס לבורא מתבאר ביחס בין החברים.

השאלה היא, אם זה כך אז דיברנו, איך אנחנו מגיעים לאמונה למעלה מהדעת, ללשמה, לתשובה מיראה על ידי זה שאני עובד עם הקבוצה בדבר מסוים. זאת אומרת, כל מדידה רוחנית, כל דרגה רוחנית, כל מצב רוחני זה מצב מיוחד בחיבור בין החברים. נניח שאני נמצא עכשיו בחסד דתפארת דעולם היצירה, זו רמה מסוימת של רצון לקבל אגואיסטי שנִתקַן בהשפעה ובחיבור בין החברים. עולים מכאן על ידי פעולות מסוימות, שמזמינים את המאור המחזיר למוטב, פועל עלינו, מגיעים לקשר עוד יותר חזק. זה נקרא שעולים לספירה יותר עליונה, ספירה עוד יותר עליונה. וכך אנחנו מבררים כל פעם על ידי החיבור בינינו מה זה נקרא הרוחניות הזאת שבחיבור, אילו כוחות אגואיסטיים אנחנו תיקנו ובאיזו צורה.

יש חלק מהם שאנחנו רק מבטלים אותם, ביטול עושים, שזה נקרא "סוף הפרצוף", שם האור לא יכול להתפשט. יש רצונות כאלה שעל ידם אנחנו יכולים להשפיע בצורה הדדית, זה נקרא "תוך הפרצוף", ששם אנחנו מקבלים על מנת להשפיע וכך אנחנו יכולים להיות בקשר בינינו, בקשר חי, שכל אחד מעביר לשני. זה נקרא "תוך הפרצוף", אבל הכול זה מתוך ה"ראש". ההחלטות הן איך אנחנו הולכים להתחבר בצורה המקסימלית האפשרית.

כשאנחנו עוברים בדרך סופגים מכות, שונאים זה את זה, לא יכולים לדבר, נפרדים, שוב מתחברים. היחס בינינו שאנחנו נמצאים בינינו בצורת כאסח, שונאים זה את זה, וגם מהעבר וגם מההווה שנמצאים, היחסים האלה נקראים "זדונות" או "שגגות". איך אתם מחלקים אותם, זדונות ושגגות בינינו? מה הם הזדונות ומה הן השגגות בתוך הקבוצה?

מתוך כנס חיבור בצפון 2012