אשליית הבחירה החופשית

אנחנו חיים באשליה של בחירה, כשלמעשה אנחנו שטים כמו ספינה בים, מנווטים על ידי מערכות שאין לנו שום שליטה עליהן, כפופים לחוקים שנקבעו על ידי אחרים, בהשתדלות בלתי פוסקת לרצות את הסביבה ולהתאים את עצמנו אליה. וכל מה שאנחנו רוצים זה חופש. בני ברוך מסבירים על הרצון להינות ועל חופש הבחירה האמיתי.

לא בחרנו לבוא לעולם
לא בחרנו לבוא לעולם ובוודאי לא באיזו משפחה ניוולד ובאיזו סביבה נגדל. הגנטיקה משפיעה על התכונות והכישורים שיש לנו או אין לנו, והשפעת הסביבה עלינו  – הורים, מחנכים, חברים, תקשורת וכו', מעצבת באופן מוחלט את הדברים שנאהב ולא נאהב, מה נלבש, מה נאכל, איך נחשוב ומה יהיו השאיפות שלנו בחיים. כל דבר בחיינו נקבע עבורנו על ידי החברה, באופן לא מודע, ואנחנו חיים באשליה של בחירה.

הרצון להינות
כל בני האדם רוצים להינות. כך נבראנו וכך אנו חיים, במרדף אחר ההנאה הבאה. כל החלטה הכי קטנה שלנו נעשית מתוך שיקולים לא מודעים של רווח והפסד. המנגנון האנושי מחויב תמיד לעשות את מה שמסב לנו יותר הנאה או פחות סבל, ומה שמשתנה הוא רק ממה נקבל את ההנאה, והנתון הזה, כאמור, נקבע על ידי החברה.

אבל, בסופו של דבר, אנחנו לא נהנים. לא באמת. לא לאורך זמן. כל הנאה שיש לנו היא רגעית וחולפת ואין בה כדי למלא אותנו ליותר מכמה דקות. ברגע שבו מימשנו רצון כלשהו להנאה, מייד בא ותופס את מקומו הרצון לקבל את ההנאה הבאה. מה לא עשינו כדי לנסות ולמלא את הרצון הזה להינות? טלוויזיה, סרטים, אוכל, תיאטרון, אינטרנט, מסיבות, אלכוהול, סמים והרשימה עוד ארוכה. הכל כדי לנסות להינות, וכדי להסתיר מעצמנו את העובדה שאנחנו לא באמת נהנים. הכל כדי לברוח מהשאלה הקשה "למה אני לא נהנה?".

מחוברים
בני האדם מחוברים זה לזה, בשלשלאות בלתי נראות, המחברות את כולנו עם כולנו. כך מלמדת אותנו חכמת הקבלה הנלמדת בעמותת בני ברוך. הקשר הוא פנימי ובלתי נראה, אך מוחלט, כמו הקשר בין תאי הגוף. אבל במקום לעבוד למען מטרה משותפת, כמו התאים בגוף, אנחנו כל כך עסוקים בלרדוף אחרי ההנאה עד שאנחנו מוכנים לנצל את האחרים ואפילו להכאיב להם או להרוס אותם כדי להינות בעצמנו. התוצאה היא שאף אחד לא נהנה, ואנחנו מנסים להינות ומנסים ומנסים, בלי שום סיכויי הצלחה. הפתרון היחיד הוא להכיר בעובדה שאנחנו מחוברים, ולנסות לעבוד ביחד בשביל ההנאה של כולם.

המחויבות החברתית, השפעת  הסביבה המוחלטת עלינו והעובדה שאנחנו מקושרים בפנימיות שלנו בצורה בלתי ניתנת להפרדה, הופכים אותנו לעבדים – עבדים של הרצון להינות, עבדים של החברה. נקודת הבחירה היחידה שיש לנו היא לבחור לחיות ביחד, כמו במשפחה מאושרת, בה כולם דואגים לכולם, או להמשיך כמו עכשיו. תלמידי בני ברוך כבר בחרו, ואתם?