"אוי" אני אומרת לשכני, "אני תקועה ברגע ולא יכולה להחלץ ממנו" "מה, לא שמעת בשיעור הבוקר את המשפט הענק שהרב אמר? אמר שאם אתה נתקל בקיר עשה ממנו כותל".
כן, כן. ובכן, האם נפתרה הבעיה? לא ולא כי "המתפלל בעד עצמו מביא חורבן לנפשו". טוב. סחטיין. זה לא חדש לי, כי יש לי טריק שיחלץ אותי, חתבולה נהדרת.
המתפלל בעד חברו נענה תחילה, איזה כרטיס תפילה נפלא, אבל אסור לרמות.
לפני למעלה מ-10 שנים הופיע לראשונה המחסום, בדיוק כשנאלצתי לכתוב בדיוק על אותו נושא. התקשרתי בזמנו אל חברה הכי לא מאכזבת בעולם, צחקה ואמרה: "כן, התקשרתי אליהם אתמול והמזכירה שאלה בקול נוקב את מי את מחפשת את בני ברוך? הוא לא רשום אצלי".
"לא בני כי אם בני ברוך".
ובכן, ככה הגעתי לקבוצה שכל כולה עשויה מחלקי נשמתי, אמרה וצחקה, ואז מיד התפללתי בעדה ובקשתי שתפסיק לצחוק.
אוקיי, אנסה לשים קצת סדר בדברים. לפני למעלה מ-45 שנה ישב לו בבני ברק קומץ ישישים ולמדו את חכמת הקבלה. בכיור היו מספר כלים לא שטופים והשעה היתה השכם לפנות בוקר. שיעור שהיה מתחיל בשתיים וחצי לפנות בוקר. צעיר שהלך לחפש ללמוד את חכמת הקבלה הגיע לשם בליל חורף סוער ישב עימהם, לגם מהויסקי הזול וטעם מהבצל בשמן ונשאר.
הפך למלווה צמוד של הרב ברוך אשלג, בנו של בעל הסולם. שינה לחלוטין את אורחות חייו. הביא תלמידים חדשים, 40 במספר, לראשונה נפתחה הדלת, לבחורים צעירים גלויי ראש. הוסרו האיסורים הישנים ונפרצה הדרך לתפיסת מציאות אחרת.
המורה של תלמידו המסור של אביו, מקצוע שמעולם לא עבר בירושה מאב לבן, ובכל זאת, היה זה מהלך אדיר, ממש ניסי, איך נמשכה הדרך מתוך דבקות ושלמות שרק צניעות יכולה להוביל כזאת דרך.
מיכאל לייטמן הפך למלווה צמוד של הרב"ש ולאחר הסתלקותו של הרב"ש הפכנו כולנו לבני ברוך. אני אומרת כולנו, אבל נושאת את עיני לשם, לבית של פתח התקווה שנמצא, לא פחות ולא יותר, בפתח תקווה ויודע לאכלס אלפי חברים שבאו הפסח הזה מכל קצוות תבל (זאת אינה מטאפורה). אמת לאמיתו, ויחד כולנו יצאנו ממצרים ללמוד מרתק על גלות וגאולה שהכלי העולמי, כך נקראים האורחים, מפציר בשאלות, כמו שכתוב בהגדה, ורב מחבר תשובות לאותם אלפים. נשים וגברים שואלים במשך שלושה שבועות, יום ולילה, מחפשים להבין, והרב עונה ולא מפקיר אף אחד ללא תשובה.
הלימוד שלנו כולל מספר לא מבוטל של משפטי מפתח. להלן כמה מהם לפי סדר מסוים הזכור לי:
הראשון, שגרם למירמור גדול ולבריחה המונית היה "הפוסל במקומו פוסל".
השני, חוקי הסדנא, שגם כן לא התקבל במכה ראשונה, מיד ארחיב את חוקי הסדנא:
כולם שווים וחשובים מאוד,
לא שוללים ולא נאבקים, אלא רק מוסיפים.
הפיתרון האמיתי לא יגיע מידע או דיבור,
אלא רק מהחיבור.
שלישי, הרגל נעשה טבע שני (הרגלים טובים כמובן) רביעי, ללכת מעל הדעת. זאת למדתי על בשרי כאשר הייתי משוכנעת ב-100 אחוז בצידקתי הבנתי שכשדעתי באה ""מרום קודשי"", כלומר מהאגו שלי, כבר מקורה בטעותה של הסובייקטיביות שלי,
לכן עלי ללכת מעל הדעת, כלומר צריכה לבוא ממקום קודשו.
מספר חמש, (לומדים עכשיו)
"מתוך שלא לשמה יבוא לשמה"