המפגש עם הנשמה של האדם

במקורות רבים כתוב על ההתכנסויות, בהם יש לכל אחד הזדמנות לגלות מה זה איחוד הנשמות

על קונגרס או על כינוס בעברית, יש את הפסוק הידוע מ"מסכת סנהדרין": "כינוס של צדיקים, טוב להם וטוב לעולם" והפיזור של הצדיקים עושה רע לעולם.

וב"דגל מחנה אפרים", שהמחבר שלו הוא נכדו של הבעל שם טוב, כתוב: "בני ישראל שטוב להם שיהיו נאחדים תמיד יחד בחבורה אחת, ואז אף אותם שהם פחותים במעלה מועילים לחבריהם להתקדש בקדושה יתרה". ואומר, "כשהם מתאחדים למטה, אז גורמים שיתאחד שורשם גם כן למעלה". מה זאת אומרת?

שמתאחדים למטה, אז מתאחדים בשורשם למעלה, זה ברור. שאחרי הגופים נמשכים הלבבות, אחרי הלבבות נמשכות הנשמות. כך אדם פועל, מהדרגות הנמוכות לאט לאט עד שעולה למעלה.

כל המציאות הזאת מחוברת בצינור אחד?

כן, בצינור אחד. ולכן תיקון הנשמה תלוי ממש בחיבור בין בני אדם, עד כמה שהגוף שלנו הוא בהמי, גשמי, אבל התיקון הוא בחיבור בינינו, שאנחנו נעשה השתדלות להתחבר נכון בגובה העולם הזה. לכן העולם הזה קיים, שבגובה הזה, מהרצונות האגואיסטיים האלו, באופן שכביכול נתחבר בינינו, אנחנו יכולים לגרום לחיבור בין הנשמות, שזה כבר אמצעי לגילוי העולם הרוחני, הנצחיות בנו.

עוד כותב רבי נחמן מברסלב בספר "ליקוטי הלכות": "עיקר שלמות הנפש כשהיא מכונסת ומקובצת עם כל חלקיה באיחוד, בבחינת כולו אחד כולו טוב. כי פיזור הנפש הוא בבחינת פיזור לרשעים, וכשמקובץ הוא מכנס כל חלקי נפשו ביחד, זה בבחינת כינוס לצדיקים". האם הוא רוצה להגיד שהאדם שמגיע, פוגש בעצם את החלקים שלו?

כן, זה בדיוק. כי הנשמה של האדם זה כל יתר הנשמות שבעולם שהוא מחבר לעצמו, וזאת הנשמה שלו. אין באדם נשמה, באף אחד אין נשמה. בכל אחד מאתנו יש רק נקודה ואם אתה מתחבר לכולם, אתה מוצא שם את הנשמה שלך, ובתוכה אתה מגלה את האלוקות.

אז עדיין יוצא מכך שאדם נפגש עם עצמו בהתכנסות?

כן, עם הנשמה שלו. לא סתם לפעמים אדם אומר לשני "נשמה שלי".

זאת אומרת, זה לא סתם פתגם.

לא, אם באמת יש אהבה כזאת של איש לרעהו, אז דווקא באדם השני נמצא הכלי שלו, הכלי הרוחני, הנשמה שלו.

אני יודע שיש גם חלק כזה שנקרא "הכנה לקונגרסים". מדובר בהרבה הכנות.

ודאי, מאוד מאוד חשוב. כי בזה אנחנו מכינים את עצמנו לקליטת הרוחניות שמתגלה שם. כשכל ההכנה היא לפי כמו שכתוב "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת?" כי ערב שבת זה נקרא "שבוע ימים", מה שאנחנו מכינים לזמן התיקון. זמן התיקון שלנו נקרא "שבת", שאז כבר אין מה לעשות, אז באים וכאילו שמחים, באים וכבר אז מבצעים ממה שהכנו.

לכן הקונגרס כולו תלוי בהכנה. ולכן אני מקדיש לזה גם הרבה זמן והתעניינות, ואני מאוד שמח שאנחנו למדנו לעשות את זה בממדים גדולים. ושבהחלט ארגנו את כל החברים שלנו שבכל העולם כך שזו ממש רכבת שנוסעת בצורה עקבית, ולא יכולים לעצור אותה, ובכל המקומות שבעולם זה מתרחש. אחד עולה יותר, אחר אולי יורד קצת, ומישהו אחר עולה על חשבון השני ובסך הכל המסה הזאת הגדולה מתקדמת ועולה משנה לשנה יותר ויותר, ומתחילה להראות את עצמותה הרוחנית שכבר ודאי ויש בה יותר מכל העולם הזה, אבל בכל זאת מתחילים להרגיש את זה בכל העולם, וזה "קול ברמה נשמע", ואני מקווה שהקול הזה יישמע לאנשים, ואז נזכה להתקדמות על ידי טוב ולא על ידי ייסורים.