תגובות כבויות להודעה זו

שיעור 04.09.13 ראש השנה תשע"ד- חלק ג'

מתוך: מאמר"תעודת ישראל ולאומיותו", הראי"ה קוק

"לאומנו הוא העם הנושא את התעודה הזאת של שכלול רוח האדם ושלומו האמיתי. ואמנם היכול בן אדם להכיר ולרדת לסוף עומקה של ההכרה הזאת? היוכל אנוש קצר רוח להשוות בלבבו ערך הדבר הגדול הזה, של חיי השלום האנושי, וכמה גדולה היא החובה וכמה קדושה היא המשמרת של כל ההבנות הדרושות להפיק התכלית הנשגבה הזאת?!"

אין עולם עליון, אין שום דבר חוץ ממה שאנחנו מרגישים עכשיו. אין עוד מקום, ששם, במקום המדומה מתרחש משהו. אין כלום חוץ ממה שאנחנו מרגישים עכשיו בכלים, ברצונות השבורים שלנו, היינו שהם לא מחוברים, שהם לא מסוגלים להרגיש את הזולת כמוני. ואם אני ממש נפרד מהזולת ברצונות, בכוונות שלי, אז אני יכול להרגיש בתוך עצמי רק את מה שאני מרגיש עכשיו, וההרגשה הזאת היא נקראת "העולם הזה".

אם אני מגיע למצב שאני מגלה שכל מה שקורה סביבי, הכול שייך לי, שייך לי הכוונה שזה יקר לי כמו שאני יקר לעצמי ועוד יותר מזה, אז בתוך המציאות הזאת, שאני רואה את כולה כשלי, אני מגלה חיים אחרים שנקראים "העולם העליון".

להרגשת המציאות הזאת שהיא כולה קרובה ושייכת לי, אני מגיע בהדרגה. קודם בהשגת המצב שלי כרע ואחר כך במעבר המחסום, כשאני שובר את המחסום ביני לבין כל מה שיש מחוצה לי. לאחר מכן אני מתחיל להתייחס אליהם בצורה שאני מנטרל את האגו שלי מלהתייחס אליהם בצורה אגואיסטית ובלמדוד מה יש להם ומה יש לי, באופן הפוך וישר. זה נקרא "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" ואחר כך אפילו "ואהבת לרעך כמוך".

הדברים האלה מאוד עדינים, הם לא מובנים מבחוץ. יכול להיות כאן מקובל גדול, ובהתנהגות שלו לא תרגישו כלום. ראינו את זה אצל הרב"ש, המון אנשים היו לידו, וכלום לא היה מורגש, אפילו ההפך. כי עם השכל שלנו והתכונות שלנו, אנחנו לא יכולים להבין ולבקר מישהו שנמצא בתכונות אחרות. לפעמים אנחנו יכולים להבחין באיזו תגובה, אבל היא נראית לנו לגמרי מקולקלת.

כשאנחנו מתחילים לקבל את המציאות החיצונית הזאת בהדרגה, זה נקרא שאנחנו עולים במדרגות העולמות. אם אני יכול להשפיע מעל הרצון לקבל שלי בדרגות עביות שורש, א', ב', ג', ד', חמש מדרגות, אז בזה אני עולה בסולם העולמות, עשיה, יצירה, בריאה, אצילות ואדם קדמון. כך אני מגיע למצב שכל המציאות הזאת היא כמוני לגמרי. ואז מלובש בה רק הכוח העליון, ובכל זה הוא השולט. זה נקרא שהגעתי ל"עולם אין סוף".

זה מה שאומר הרב קוק, אם רק היינו יודעים איזו תכלית נשגבה היא בלגלות את העולם שכך הוא מחובר אלינו, שכך עלינו להתייחס אליו, לו רק היינו מרגישים. אבל אנחנו לא מרגישים, כי אם היינו מרגישים כבר היינו בקליפה, היינו רוצים כל הזמן לשמור את ההרגשה הזאת לעצמנו. לכן הכניסה להרגשה הזאת היא כל הזמן בלמעלה מאתנו.

תגובות סגורות .