תגובות כבויות להודעה זו

שיעור בוקר 04.09.2013 שיעור מס' 3- חלק ג'

למה לכוח שמתגלה בחיבור בין החברים, ולכוח שמפעיל את כל המציאות יש אותו שם?

מה שאנחנו מגלים בין החברים, זה את הכוח שמפעיל אותנו ופועל בנו, וזה אותו כוח שמפעיל את כל המציאות ופועל בכל המציאות. על ידי זה, בסופו של דבר, אנחנו משייכים לכוח הזה את כל הפעולות. כך אנחנו מגלים את המציאות כמכלול אחד. יחד עם בורא אחד, אתה מגיע לתמונה השלמה, שהמציאות זו תמונה אחת, וכל חלקי המציאות מתחברים יחד. אבל הם לא מתחברים בינם לבין עצמם, אלא על ידי זה שאתה מתכוון לגלות בהם את המקור האחד.

זה נקרא "מערכת אנלוגית". הכול קשור לכולם, והופך להיות כמו ים מלא מים שאין בהם מרחקים. נניח שאני צריך להגיע בחלל ממקום אחד, למקום אחר. זה יכול להיות אלפי שנות אור. ואם אני מקפל את המרחק, אז בקיפול אני נמצא באותה הנקודה. יש כזה עניין שאם אנחנו עוברים ממימד למימד, אנחנו כאילו מקפלים את המרחבים הללו והופכים מהמרחב שלנו, למרחבים אחרים ששם הגיאומטריה היא אחרת לגמרי.

זה מה שקורה לנו בתפיסת המציאות. ברגע שאני אומר שדבר זה וזה הם דברים מנוגדים השייכים למקור אחד, הם מתחברים, וכל המציאות, שהיא כאילו במרחק, במרחב, בנפח, שזה משהו ענק, הופכת לנקודה. כל זה על ידי כך שאנחנו רוצים לגלות מקור אחד, כי בו, שם, מתחבר הכול.

 שאלה: והמקור הזה יתגלה דווקא בין החברים ולא מבחוץ?

אין לי כלי אחר. זו הסיטואציה הקרובה ביותר, שדרכה אני יכול לחדור לאותו המימד הפנימי ביותר, במקום שבו מתחברים החתכים של המרחקים, של העולם הזה. אני מקפל את העולם הזה על ידי כך שאני מעביר אותו דרך מרכז הקבוצה. זה נקרא "חודו של מחט". וכל פעם, חודו של המחט, קוף המחט הופך להיות יותר ויותר נקודתי, יותר מצומצם. "מצומצם", הכוונה בצורה איכותית. וכך אני נכנס ליקום בדרגה שנייה, שלישית, ומכפיל אותם באיכות. וכך אני מגיע לפי תר"ך פעמים של עוצמת התפיסה, עד שמגיע למצב שהכול זה כוח אחד.

הרגש והשֵׂכל של האדם מאוד משתנים. קודם כל הראייה משתנה, זה כמו שכתוב ב"גילוי והסתר של ה' יתברך", יש כמה קטעים שהמקובלים מדברים על זה. אבל האמת, הם לא רצו לדבר על זה, ובימינו כבר חסרים לנו הסברים כאלה, אז אנחנו נשלים.

 שאלה: אתה אומר שאנחנו לא צריכים לבקש להתבטל, אלא רק לפנות מהלב שלנו לבורא, אנחנו לא צריכים לבקש להשתנות אלא שהוא ישנה אותנו, אז איפה היגיעה?

היגיעה היא בזה שאני מגיע לדרוש ממנו את השינוי העצמי. זאת היגיעה. קודם כל אני דורש ממנו, ולא מעצמי, ולא מאף אחד אחר, אני תולה בו הכול. לא בהורים שלי, ולא בחברה שהתחנכתי בה, ולא באף אחד, רק בו. וכל מה שקרה לי עד כה, עד הרגע הזה, אני תולה רק בו. כל פעם הוא מבלבל אותי. ואתם תראו עד כמה הוא מבלבל. אדם יכול שנים רבות להתעסק בבירורים ובכל זאת ליפול לפעמים בדומה למי שמתחיל את הדרך.

כי אנחנו לא מבינים עד כמה שאלה אותם הלבושים הרגילים של העולם הזה, אותם האנשים, אותם המקרים, כולם שומעים אותן החדשות, ולכל אחד זה נשמע ברמה אחרת לגמרי, עד גמר התיקון. עד גמר התיקון העולם הזה לא משתנה. זאת אומרת, החומר הזה לא נעלם, הוא נעלם רק בגמר התיקון. מתוך החומר הזה, כשאני רואה את הפרצופים האלה, את היחסים האלה, את כל הבלגן הזה, את האקלים וכולי, זה הכול כאילו אותו דבר. כמה דברים משתנים קצת, אבל בעצם, בתוך הסיטואציה הזאת, אני חייב כל הזמן לגלות את המקור.

תגובות סגורות .