תגובות כבויות להודעה זו

שאלות ותשובות מתוך ישיבת חברים 07.07.12

ישיבת חברים עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן

 "הבורא, תציל אותי", משפט חזק. אני לא זוכר מתי עשינו הכנה כל כך גדולה כמו לכנס הזה, כולם היו דרוכים, מוכנים. אני זוכר שאחרי השיעור הגעתי לפה בבוקר עם חברים גדולים וההכנה והדריכות הייתה ענקית. וביום הראשון של הכנס ה"פִיק" הגיע בסדנה הראשונה, הרגשנו כל כך חזק אחד את השני. אני רוצה שכולם ידעו, מי שצופה בנו בעולם, היינו כל כך קרובים, אנחנו כל כך קרובים, הרגשנו שהשמים נפתחים ונסגרים, נפתחים ונסגרים. ויש תחושה שהבורא רוצה מאיתנו משהו, חסר לנו איזה גרוש להשלים את הלירה ולסגור את הסיפור ולהתחיל באמת לעשות את זה כמו שאתה ומקובלים נוספים כל כך רוצים וכמו שהבורא רוצה. מה זה הגרוש ללירה הזה?

אני חושב שעיקר הבעיה הוא שפעם אנחנו חושבים על עצמנו, פעם על הקבוצה, פעם על החיבור, אפילו פעם על הבורא שיעזור לנו, ואולי פעם אפילו על להשפיע לו, אבל עוד לא יחד. וזו נקודת החיבור, כשכל הגורמים מתחברים יחד זו נקודת הקשר, נקודת הייחוד. זה חסר. כבר מדברים על זה, כבר מבינים את זה, כל המרכיבים כבר מוכנים, ומתקרבים, אנחנו מסתובבים כמו בספירלה, עד שניפול לזה, זה יבוא, זה יבוא.

באמת כנס מיוחד, מאוד אינטנסיבי. לכן אנחנו מהר מאוד סחוטים, זה לא שיצאנו לנופש. ממש מאוד חזק, מאוד חזק. שינויים פנימיים מאוד גדולים, אני ממש לא ציפיתי.

 בסדנה האחרונה של היום הבאת נושא שנפל בוּל, בינגו, כמו שאומרים החברים, "אין שלם מלב שבור". אנחנו מרגישים שהאנושות כולה מחכה לזה ואנחנו רוצים להביא את הסחורה.

זו הבעיה שלנו, להחזיק, ברגע שאנחנו מרגישים לב שבור, אנחנו בורחים מזה. ורק כוח הקבוצה יכול להחזיק אותנו שלא נברח ואפילו נתחיל לשמוח מזה. שמחה גדולה בלב שבור, זה מה שצריך להיות, שניהם יחד.

 לא לפחד מזה.

לא. זה נכס גדול, "לב שבור". זה גילוי הכלי. ש"בראתי יצר רע", קודם אתה צריך להיפגש עם הבורא בצורה כזאת, "בראתי יצר רע", שם בִפנים אתה מגלה אותו, אז יש ממי לבקש. אחרת אנחנו לא מרגישים. זה מה שאמרתי, שלא מרגישים קשר בין כל הדברים. אם מגלים את הבורא, שהוא שבר את הלב, אז כבר מבינים שרק בו תלוי התיקון ואז מגיעה השמחה.

חוזרים למשפט "הבורא תציל אותי", בסופו של דבר.

נכון.

 אני רק רוצה להוסיף שאתם שמעתם הרבה פעמים שאנחנו זוכרים את הבית הקטן שהיה לנו פעם. ועד היום יש לנו רושם מזה, כאילו אותה קבוצה שהייתה שם היא גם נשארה והיא היסוד, כך זה מורגש. ודווקא עכשיו, הפעם, אני מרגיש שמתייצבת כאן מין קבוצה כמו שהייתה אז. זה באמת סיכום מאוד חשוב מהכנס שלנו. לחיים.

מתוך כנס חיבור בצפון 2012

תגובות סגורות .