תגובות כבויות להודעה זו

כנס בערבה ינואר 2013 "שלהבת במדבר"- חלק ד'

שאלות ותשובות.

שאלה: בזמן שאני נמצא עם החברים שלי במעגל, איך אני מזהה את ההבדל בין מה שאני חושב שאני מרגיש כלפיהם, לְבין מה שאני באמת מרגיש כלפיהם? איך אפשר באמת לחשב את זה, לברר את זה?

רק דרך בירור החיסרון אנחנו יכולים לברר את זה, בכל חיסרון יש חמש דרגות, שורש, א', ב', ג', ד', ורק בדרגה האחרונה אני מגיע לחיבור עם הבורא שעוזר לי להבין מה מהות החיסרון ומה בדיוק אני מרגיש בו. מה הסיבות שלו, מאיפה הוא נולד, ומה התוצאות שאני יכול להשיג. זה רק על ידי ההתפתחות.

כל עוד לא יעברו על כל חיסרון ד' דרגות ההתפתחות, אנחנו לא יודעים מה זה. זה כמו תינוק שצורח, הוא מרגיש שרע לו, שחסר לו, אבל מאיפה, למה, מה, הוא לא יודע כלום. על ידי מה הוא יכול להרגיע את החיסרון שלו, הוא גם לא יודע. אלה הדוגמאות שאנחנו צריכים לקחת בחשבון, שרק על ידי התפתחות החיסרון אנחנו יכולים להבין מה חסר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לזהות בכל רגע נתון את ההתקדמות של הקבוצה?

רוב הזמן האדם נמצא בערפול. זאת אומרת הוא פועל כך, יושב, חושב, לא חושב על כלום, עושה תנועות, בכל הדברים האלה הוא לא מודע למה שקורה לו, אלא הטבע מסובב אותו לכל מיני כיוונים. ברגעים שהוא מתחיל להתעורר, הוא שואל מה אני, מי אני, לַמה, מאיפה, מה הטעם בחיי, בסופו של דבר זאת השאלה שבאה בכל מיני אופנים, אז הוא צריך לתפוס אותה מיד בזנב ולא לתת לה לברוח, כי רגע אחרי זה, הוא שוב שוכח. אלא עכשיו הוא צריך לדרוש מהבורא בכל מיני צורות תקיפות, שיעזור לו לא לעזוב את הנושא, כי הוא לא רוצה לחזור שוב לצורה הבהמית, והעיקר לא לעבור את החיים ב"סְטַלְבֵּט". ואז, עד כמה שיחזיק את עצמו בבירורים, וזה לא כל כך נעים כי זה כרוך במאמצים, הוא יזרז את זמן ההתפתחות.

לכן המקובלים כתבו לנו, לכל אדם ואדם, על כל השונות שיש בו מהאחרים, כל כך הרבה חומר לכל מיני מצבים, שיהיה לנו תמיד משהו שעל ידו אנחנו יכולים להיות קשורים למה שעובר עלינו, לכוח שמטפל בנו.

הבורא מבלבל אותנו כל הזמן, הוא שולח לנו את כל המחשבות הזרות, ומביא לנו את כבדות הגוף. הוא מסובב אותי, מבלבל אותי כל הזמן, אבל יחד עם זאת, מדי פעם הוא מזכיר שזה בא בכוונה ואז אני מתעורר. או שאני מתעורר לאחר מכן, כשאני נמצא ברוחניות, וכל הזמן אני נמצא בזרימה רוחנית, אני כבר רגיל להיות במאמצים, וכל הזמן אני מכוון את עצמי לסדר את היחס אליו, ולהיות יותר דבוק בו. גם אז הוא עושה לי פתאום "פַּם", ואני נופל ל"שמעון מן השוק", זאת אומרת אני מנותק מהרוחניות, כך, כאילו שאני בהמה לכל דבר, בהמה שלא הייתה אף פעם ברוחניות. אז יש ויש.

אנחנו צריכים לנצל את הרגעים, במיוחד כשנמצאים בסביבה חזקה, וזה לא חשוב אם עכשיו או אחר כך, אנחנו צריכים לדרוש במאמצים, כי כל אחד נמצא בעליות, בירידות, ועל ידי זה אנחנו יכולים לחסוך את כל הרגעים שלנו. מישהו מתעורר, מישהו נופל, ותמיד כל מי שלמעלה, מחזיק את החברה ומעלה את כל מי שלמטה. זה נקרא "איש את-רעהו יעזורו"[1], ואז בטוח שאנחנו יכולים לקדש לבורא את כל הרגעים ולהתקדם מהר מאוד. הבעיה היא שאנחנו לא מודעים לכך מספיק ולא עושים את זה מספיק, אחרת היה אפשר תוך ימים, שבועות מקסימום, לברר את כל הבירורים שאנחנו צריכים לחיסרון הנכון, ולקבל בו כבר גילוי.

[1] (ישעיהו, מ"א, ו')

תגובות סגורות .