תגובות כבויות להודעה זו

ט"ו בשבט, חג האילנות

כל חגי ישראל, כולל ט"ו בשבט, שאינו חג מהתורה, מסמלים מצבים פנימיים שעובר האדם בתהליך ההתפתחות הרוחנית. כלומר לכל חג יש משמעות, ולכל מנהגי החג יש סיבה פנימית, שמקורה בעולם הרוחני, שהוא עולם הסיבות. המרצים של עמותת "בני ברוך – קבלה לעם" מסבירים על משמעותו הפנימית של ט"ו בשבט, חג האילנות.

האדם עץ השדה
העץ עצמו, האילן, מסמל את האדם. כדי להתפתח רוחנית על האדם לדאוג להיות נטוע בקרקע פורייה, כלומר להכניס את עצמו לסביבה שתעזור לו להתפתח רוחנית, ולהתפתח עד שייתן פירות, כלומר יגיע להשגה רוחנית. כמובן שגם לסדר הפעולות שיש לבצע, מזיבול ועד הבשלה, ישנה משמעות רוחנית.

  • זיבול האדמה: לאחר שנטענו את עצמנו בסביבה הנכונה, שתעודד את התפתחותנו הרוחנית, כפי שעושים בקבוצת המקובלים של בני ברוך יש לדאוג לדשן את האדמה. דישון האדמה הוא הגדלת החשיבות של מטרת הבריאה ושל הקשר עם הבורא, בעזרת אותה חברה.
  • עידור: הכשרת הקרקע לגדילה היא חיונית, ובלי חלק זה בתהליך, הנביטה והגדילה יהיו קשות עד בלתי אפשריות. חלק מתהליך הכשרת הקרקע הוא הפיכתה על ידי עידור ותיחוח. משמעותו הרוחנית של העידור הוא הנבירה הפנימית, בתוך האדם עצמו, וחקירה אחר המטרה שלשמה הוא חי. עידור הקרקע והפיכתה מחייה את שורשי העץ הפיזיים ואת שורשי האדם הרוחניים, ובעקבות זאת את העץ כולו.
  • לייבל: ייבול הוא חיתוך היבלות, המומים שיש באילן. בעבודה הרוחנית היבלות הן סימנים חיצוניים להתקדמות הרוחנית שעלולים לעורר קנאה באחרים וכך להזיק לאדם. כל אדם צריך לשמור לעצמו את שלבי התפתחותו הרוחנית ולא לשתף אחרים במצבים הפנימיים שהוא עובר.
  • לפרק את העלים: כדי שהעץ יוכל להבשיל את פירותיו מתבצע בו גיזום עלים מכוון ומוקדם, שמקל על העץ. ברוחניות, מסבירים בני ברוך, העלים מסמלים פעולות שנעשות כדי להגיע לתכונת ההשפעה והפירות מסמלים את התכונה עצמה. משמעותה של הפעולה "לפרק את העלים מתוך האילן" היא עבודה עם כוונתו האגואיסטית הטבעית של האדם כדי להגיע לכוונה האלטרואיסטית, או במילים אחרות: משלא לשמה יבוא לשמה.
  • איבוק השורשים: בתהליך גידול עצי פרי ישנו שלב בו מכסים את שורשי העץ החשופים באדמה, כדי שיוכלו להתפתח. ברוחניות, שורש מסמל את המחשבה שלפני המעשה. משמעותו הפנימית של איבוק השורשים הוא כיסוי הספקות שצצים בנו, והצבת דברי המקובלים מעל לכל ספק שעולה. המקובלים עברו את כל שלבי ההתפתות הרוחנית וצעדו בדרך בה אנו צועדים כעת, וכדי להגיע למטרה, להשגת האלוקות, יש להקשיב להם.
  • מזרדים את הענפים: זרדים הם ענפים קטנים שאינם תורמים לגדילתו התקינה של העץ, ויש להוריד אותם. לימוד חכמת הקבלה יכול להיעשות לשם העמקת הידע, ובצורה כזו אין לו שום משמעות רוחנית. לכן מקפידים בבני ברוך על העבודה הפנימית בזמן הלימוד ולא לומדים כדי להשיג ידע וחכמה, אלא כדי להגיע לאהבת הזולת על ידי הלימוד.
  • מעשנים תחת האילן: כדי להיפטר מתולעים וטפילים שונים שעשויים להזיק לעץ מעבירים אותו תהליך של הזרמת עשן. בשלבי ההתפתחות הרוחנית על האדם להעלות באש את עבודת האתמול ולהתחיל מחדש, כלומר לשכוח את המדרגה שהשיג ולשאוף להשיג את המדרגה הבאה.
  • סיקול אבנים: אבן משמעותה הבנה. סיקול אבנים הוא פינוי השדה מאבנים, וברוחניות משמעות הדבר היא סילוק הכוונות האגואיסטיות של האדם, ועוד קודם לכן סילוק ההבנה הטבעית שהנאה מושגת רק כשאני פועל למען עצמי, כיוון שמדובר בהנאה קטנה וזניחה לעומת ההנאה הנצחית שמשיגים כאשר מגיעים לאהבת הזולת.
  • מכרסמים: כרסום הענפים משמעותו חיתוך כל הענפים היבשים שמתו ועדיין הם מחוברים לעץ ומכבידים עליו. הענפים היבשים של ההתקדמות הרוחנית שלנו הם הערכים המוטעים שספגנו בעל כרוחנו מהסביבה בה גדלנו. הערכים האלה לעולם לא יאפשרו לנו לגדל פירות רוחניים אמיתיים, ולכן אנו לומדים להסיר מעצמנו, כל העת, עוד ועוד ענפים יבשים שמעכבים אותנו בדרך לאמת.

תגובות סגורות .