תגובות כבויות להודעה זו

חיסרון של הקבוצה

יחד נקרא גם "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא".

בואו נסכם, אם אנחנו נחזיק בזה, אתם תראו עד כמה שבמהירות ממש, תוך כמה שבועות, אולי כמה חודשים, אנחנו כבר נגלה את המדרגה הראשונה. אחר כך כבר אין בעיה, כבר יש רשימות, כבר נדע מה לעשות. זאת אומרת, כבר נדע איך לוותר על הרצון לקבל.

שאלה: מה זה חיסרון של הקבוצה ולא שלי?

יש חיסרון של הקבוצה ולא חיסרון שלי, כי אין ברוחניות חיסרון שלי. איך יכול איזה תא קטן לבקש משהו? אין לו אפשרות לחיות לבד. הוא חייב לפחות שיהיה מַעבר בין מי למי, זה נקרא "חיים". חיים נקרא שלפחות שני תאים ויש ביניהם משהו. מכניסים תא, זרעון לתוך האישה, היא עוד לא אמא, עוד לא נקראת אמא, ולא נקלט, לא נקלט, לא נקלט. מתי נקלט? כשיש מאחד שניים, שלושה, ארבעה תאים, התרבות התאים. אחד זה לא נקרא חי, לא נקרא קיים. צריכים להיות שניים לפחות, אז יש ביניהם איזו זרימה שנקראת "חיים". יש לנו כבר. אחרת יש עובּרים, כאילו עובּרים, כך קוראים לזה, אבל זה לא עובּר, זה סתם.

שאלה: מה זה החיסרון של הקבוצה?

חיסרון של הקבוצה זה חיסרון להיות בתכונת ההשפעה, אחרת אני לא נמצא בתכונת ההשפעה.

שאלה: את זה לא מצליחים להבין, כי עד היום גם כולם מכוּונים לחיסרון להשפעה, אבל כמו שדיברנו בהתחלה, זה חיסרון כאילו אישי.

אתה נמצא בחיסרון להשפעה?

תלמיד: כך לפחות כולנו מתכווננים, כבר כמה שנים.

אם לא דרך הקבוצה, אף אחד לא נמצא בהשפעה. אם לא דרך הקבוצה איך יכול להיות? אם אני לא מחובר קודם כל להתקשר לאחרים, אני בכלל לא מכוּון להשפעה, אני מכוּון רק לעצמי. איך יכול להיות כך? זה צריך להיות ברור כאור היום. אם אנחנו מדברים על השפעה, אהבה, כלל, שכינה, זה רק בתוך רצון משותף, שאני נבלע שם ולא מרגיש את עצמי. אני לא מרגיש שם את הרצון האישי שלי, רק כללי. אני פשוט מתמוסס שם.

תלמיד: מלכתחילה אתה מתחיל מרצון שלך. הרצון להתמוסס שם, זה רצון שלך.

נכון. ובגלל שהוא בכל זאת שלי, לכן אני צריך להגיע להשתתף בכולם, לגלות שבכל זאת ההשתתפות הזאת היא לא מספקת, אני צריך אור עליון שייתקן.

תלמיד: אז עדיין הבקשה לאור העליון במצב הזה היא שלך.

יחד עם כולם. אני מבטל את עצמי כלפי כולם.

תגובות סגורות .