תגובות כבויות להודעה זו

זדונות ושגגות כלפי החיבור

האם הזדונות והשגגות זה עניין פרטי של האדם או שזה עניין כללי של הקבוצה?

האם זדונות ושגגות זה פרטי לכל אחד ואחד, קיימים בו, מתגלים בו זדונות ושגגות, או שזה עניין כללי של הקבוצה?

ויחד עם זה עוד שאלה נוספת, כמה יש סך הכל זדונות וכמה יש סך הכל שגגות? האם יש מספר מוגדר או לא? 125 מדרגות, כמה זדונות וכמה שגגות אנחנו חייבים לגלות, או שאנחנו יכולים לעוף מעליהם וזהו?

אז האם הם פרטי לכל אחד או כללי לקבוצה, וכמה הם, מה מספרם?

אז דיברנו על שגגות, על זדונות, ומה מספר השגגות ומספר הזדונות. עכשיו כלפי הבורא, שגגה זה כאילו אדם עושה את זה בהיסח דעת, כנראה שאולי באה מהבורא איזו טעות שהאדם עושה. אולי זה בא בהשגחה, שעשו עימו כך ללא חשבון, שיעשה את זה וזהו, לכן זה נקרא "בשגגה"? או שזה האגו שלו פעל עליו וביטל לאדם את השכל ואז הוא עשה איזו פעולה בהיסח דעת, שהאגו שלו נטרל לו את השכל? יכול להיות שהוא עשה דבר הגרוע ביותר, אבל אם היה בלחצים כאלה שהוא לא היה יכול לחשוב על זה, נניח שאני מתחמם על מישהו, בא לי להרוג אותו, אין לי שכל, האם זה נקרא שגגה? או שיש לי שכל ואני מתכנן לעשות את זה באקדח או בסכין, ואז זה נקרא שגגה או זדון? זה מצד האדם. ומה מצד הבורא, ש"אין עוד מלבדו"?

אז יכול להיות שבזדון יש לנו רגש ושכל ואנחנו עושים רע, והשגגה היא שאנחנו עושים את זה בהיסח דעת? אז בהיסח הדעת זה יותר גרוע או יותר קל? זאת אומרת, איך זה בא, שגגות מהבורא, זדונות מהאדם? זאת אומרת, מה הטבע של השגגה מצד האדם, חושב, לא חושב? מתחמם מדי בהפרעה כזאת שנמצא בזה שאפילו לא יכול לחשוב ולתכנן, זה נקרא זדון או שזה נקרא דווקא שגגה? ומצד הבורא, הבורא סידר לו את זה ואז הוא עשה את זה, עשה, זה נקרא שגגה בדרך כלל. ואם כאילו לא בורא, אלא עושה הכל בתכנון, מראש, האם זה נקרא זדון?

 האם הזדונות והשגגות הם רק תופעות שמתגלים בקבוצה, בכללות הקבוצה או גם פרטי כלפי האדם? האם זדונות ושגגות מתגלים רק כלפי הקבוצה, או גם בצורה פרטית כלפי האדם ואז גם כלפי התיקון. התיקון הוא פרטי של האדם או שתיקון הוא כללי של הקבוצה כולה.

 השאלה הבאה, איך מתקנים זדונות ושגגות? איך מתקנים זדונות ושגגות? או אדם בעצמו, או בקשר שלו עם הקבוצה, או כלפי בורא, ובמה בדיוק הוא מתקן?

 אני רוצה לתת רמז. בסך הכל, כל הדרך שלנו היא לגלות שאין כוח אחר פועל בכל המציאות חוץ מהבורא. כל השגגות והזדונות זה רק בזה שאנחנו טועים בייחודיות שלו, שאין עוד מלבדו, שהוא עומד אחרי כל הזדונות והשגגות שלנו. ואז אני נמצא בזדון או בשגגה, שאני לא מתאר אותו. איך אנחנו עוזרים זה לזה כדי כל הזמן לגלות אותו? שבגילוי שלו אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מצדיקים אותו על כל הזדונות והשגגות, שוודאי שממנו הם באים. ואז לפי היכולת שלנו אנחנו נקָרא "צדיק אינו גמור", או "צדיק גמור", בהתאם לעד כמה שאנחנו יכולים להצדיק את ההנהגה וההשגחה מצד הבורא עלינו בכל מה שהוא עושה.

מתוך כנס חיבור בצפון 2012

תגובות סגורות .