תגובות כבויות להודעה זו

הזדמנות להתקרב לבורא

אנחנו יכולים להיעזר בחברים או בקבוצה כדי להתעלות מעל האגו שלנו שנותן לנו חולשה, חוסר עניין בהתקדמות הרוחנית.

אני שמח לראות שאתם מתחברים. אני מקווה שאתם כבר מרגישים שעל ידי הדיונים האלה אפשר להגיע להרגשה משותפת.

האנשים שיושבים סביב השולחן מתחילים להיות יותר קרובים אלי, אני מתחיל להרגיש אותם כשייכים לי ואני שייך להם. אם רק על ידי הקבוצה אני משיג את החיים הרוחניים, הדבר היקר ביותר שיש לי, ההזדמנות המיוחדת שאני יכול לממש בחיים האלה ולפרוץ לחיים הרוחניים, נמצאת בחיבור שלי אל הקבוצה, בידי הקבוצה, אז מה אני חייב לקבוצה ומה הקבוצה חייבת לי? איזה חוקים, התקשרויות, התחייבויות, צריכים להיות בינינו?

אם החיים הרוחניים נמצאים בידי הקבוצה, במה אני חייב לקבוצה ובמה הקבוצה חייבת לי?

תתחילו לדבר ותראו איך אתם מוצאים את התשובה, בטוח. אני שומע מה שאתם מדברים ואתם מגיעים להבחנות מאוד נכונות, מאוד מדויקות ויפות. כל אחד מוסיף משלו, מעורר את השני, מעלה אותו, ובסופו של דבר מתקבל משהו יפה.

מה אני חייב לקבוצה, ומה הקבוצה חייבת לי, אם רק על ידה אני משיג חיים רוחניים? איך אני מסדר את היחס ההדדי בינינו, ביני לבין הקבוצה? מה אני חייב לה ומה היא חייבת לי?

מה קיבלתי מהדיון הזה בהרגשה, ובהבנה, בהתרגשות ובהתרחבות השכל? איך זה השפיע עלי לפני שהתחלנו לפני שלושת רבעי שעה, ובכמה עכשיו השתכנעתי? מה השינוי שקרה בי בלב ובמוח כתוצאה מהשיחה סביב השולחן?

אם יש שולחן שרוצה להגיד כמה מילים, סיכום, התפעלות, ממש בכמה משפטים, זו לא חובה, הוא יכול לבחור נציג והחברים שלנו יעברו עם המיקרופון.

זו הייתה דוגמא מהכתוב "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". אם נמשכים לחיבור, לאהבה, הכוח הפנימי שנמצא שם, עושה את כל היתר. נמשכים כמו ילדים שלא מבינים, שאין להם רצון, אלא כך עושים, מתחילים מהמקום הרחוק ביותר, מתחילים יותר להתחבר, עד שמשיגים את כוח החיבור ההדדי בפועל, והוא הוא נקרא ה"בורא". אין יותר חשוב מ"שבת אחים גם יחד".

העבודה הרוחנית שלנו בנויה על זה שאנחנו מתעלים כל פעם מעל האגו שמתעורר בנו מלמטה על ידי הרשימות. והחיבור שלנו נעשה לפי המשפט, על כל הפשעים תכסה האהבה. האגו מתעורר ולמעלה ממנו אנחנו עושים קשר. ולא חשוב שלמטה יש כל מיני ויכוחים, שנאה, סלידה, דחייה, כל מיני חשבונות ישנים, זה בכלל לא חשוב, זה הכל בא מלמעלה, בכוונה. זה קורה כדי שאנחנו נגלה ונגדיל את כוח החיבור יותר ויותר על פני השנאה, הדחייה, שכל הזמן מתגברת.

זאת אומרת, אנחנו חייבים שיתגלה בנו כוח האגו כל פעם בצורה יותר ויותר חריפה, כי בלי זה לא יהיה לנו על מה להגדיל את כוח החיבור. איך אנחנו יכולים להתקדם לפי המשפט, "איש לרעהו יעזורו"[1]? איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני להתגבר על האגו שכל הזמן רוצה להפריד בינינו? אתם תתחילו לדבר ופתאום תשמעו תשובות מהחבר השני, השלישי, מכולם סביב לשולחן, פתאום במילים שלהם, אתם תרגישו את התשובות ותגיעו לסך הכל, לחיבור, לדעה אחת. איך אנחנו עוזרים אחד לשני להתעלות מעל האגו?

אתם יכולים להשתמש בכל מיני דברים שידועים לכם מהקבוצה, אתם יכולים לדבר על מה שקורה פה ושם בפועל, איך הייתם עושים את זה? בעבר לא ידעתם, ועכשיו אתם יודעים, אז איך צריכים לתקן זאת?

[1] (ישעיהו מ"א ו')

מתוך כנס ONE בניו ג'רזי מאי 2012

תגובות סגורות .