תגובות כבויות להודעה זו

דבקות בעליון

דיברנו היום וגם אתמול, על כך שצריכים לחיות לא במצב שאנחנו נמצאים עכשיו, אלא במדרגה עליונה יותר, שהעיניים שלנו יהיו כלפי מעלה תמיד, שאנחנו נרצה להידבק לעליון.

העליון זה נקרא שכולנו מחוברים יחד, ולא רק אנחנו, אלא כל העולם. שאני כמו בתפיסת המציאות מגלה שכל העולם זה אני, זה נשמה אחת שלי.

במקרה כזה האם הייתי מתייחס היום למה שקורה בעולם?

אם אנחנו צריכים תמיד להימשך למצב יותר עליון, המדרגה הבאה שלנו זה חיבור בינינו וגם עם כל העולם, כי זה הכל, כמו שאנחנו לומדים בתפיסת המציאות, הכל כלי אחד. זאת אומרת כל העולם, דומם, צומח, חי, כל היקום, כל בני האדם, פתאום אני מגלה שהכל חלקי הנשמה שלי.

אז במצב שכך אני מרגיש היום את העולם, איך הייתי מתייחס אם הייתי משתוקק למדרגה יותר עליונה, איך הייתי רואה את הדברים? זה טוב להתבלבל, אני לא דורש תשובות נכונות, אתם צריכים רק לחטט בפנים, בזה אתם מפתחים את הכלים. זה מה שאני צריך, שיהיו קצת יותר מפותחים.

איך הייתי רואה את העולם במדרגה עליונה? איך הייתי מתייחס אליו? ואיך אני מתייחס לעולם במדרגה הנוכחית?

כשאני מגיע למדרגה יותר עליונה, אני מרגיש שכל העולם הוא שלי, כמו הגוף שלי, ידיים, רגליים, לב, כליות, ריאות. כך כל חלקי המציאות נמצאים בי. ואז מאיפה יש לי כוח לסבול את הייסורים שלהם?

מאיפה יש לי כוח לסבול לגלות שכל העולם שסובל עכשיו בעיניי שייך לי? הוא שלי, אני מרגיש אותו ממש כגוף שלי, שאני עולה למדרגה יותר עליונה. איך אנחנו לא נדחים מזה? איך אנחנו מסכימים להתקרב כך להרגיש?

כשאני נמצא במדרגה תחתונה אני רואה את העולם סובל כולו, כמו שאני רואה את זה עכשיו. אני שמח בזה שמישהו סובל, נהנה מזה שמישהו אחר סובל, כך אני מתייחס לעולם, בעיניים גשמיות לפי מה שהטבע שלי מכתיב לי.

כשאני עולה למדרגה יותר עליונה, הכל מחובר. אני מתחיל לראות את העולם, כולם נמצאים יחד, כולם שייכים לנשמה אחת שלי, כולם אהובים, כולם מחוברים. זה ההבדל בין עלייה וירידה. בעל הסולם מסביר את זה יפה במאמר "גילוי והסתר של השם יתברך".

שפעם אני רואה הכל כך, ופעם אני רואה הכל אחרת. אפילו על אותם האנשים, הם חכמים, או טיפשים, עשירים או עניים, ועוד ועוד. המאמר הזה מאוד לא מובן.

תגובות סגורות .