תגובות כבויות להודעה זו

אין אור בלי כלי

המקובלים כתבו לנו בספריהם על מבנה המציאות הרוחנית ועל שלבי התפתחות הכלי שקולט את האור – פנימיות האדם. מרצי בני ברוך מסבירים לנו על ארבעת שלבי היווצרות הכלי הרוחני ושבירתו.

מה החכמה
חכמת הקבלה שונה מכל "חכמה" אחרת מכיוון שהלימוד אינו נעשה לשם רכישת ידע אלא לשם משיכת השפעה של האור העליון עלינו, כדי שיקרב אותנו אליו. לצורך כך איננו צריכים ידע אלא כוונה נכונה בזמן הלימוד ורצון להתקרב אליו. השפעת האור העליון עלינו  היא, למעשה, הקשר שלנו עם הבורא, עם נותן האור, ועלינו לבנות מחדש את הכלי המתאים לקליטת האור העליון כולו.

מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, מזכירים לנו בני ברוך, ומטרת לימוד חכמת הקבלה היא ללמוד איך לקבל את כל הטוב והעונג שהבורא מעוניין להעניק לו. מכיוון שזו מטרת הבריאה, כל מה שיש לאדם הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, וכל שבריר של הנאה שאנו מרגישים בעולם הזה נובע מהשפעת האור העליון עלינו. גודל ההנאה שאנו מרגישים תלוי בגודל הרצון שלנו לקבל את ההנאה הזו, ולכן אנשים שונים נהנים מדברים שונים במידות הנאה שונות.

למי אני מהנה
כדי להצליח העריך את האור ולקבלו במלואו האדם היה חייב להרגיש מה זה להיות מלא בהנאה ואור ולאבד זאת. לכן, מלכתחילה, נברא רק רצון לקבל שהתמלא באור העליון. ההבנה שקבלת ההנאה אינה ההנאה המלאה ורק השתוות הכוונה של הכלי עם כוונת האור העליון תביא להרגשת הנאה אמיתית ונצחית הובילה את הכלי לסרב לקבל מהבורא, מהאור, כל עוד אין ביכולתו לעשות זאת כדי להנות לבורא בלבד, מבלי לחשוב על הנאתו האישית של הכלי.

הנשמה
הכלי שנברא לקבל האור העליון נקרא נשמת אדם הראשון, או, בפשטות: "נשמה". כשנשמת אדם הראשון סירבה לקבל את האור מפני שלא יכלה להשתוות בכוונתה אליו היא נשברה לרסיסי נשמות, הנקראות "אדם". עתה עלינו לאחות את הרסיסים הללו, ולחבר ביניהם כדי שנוכל לשוב ולהרגיש את השפעת האור העליון במלואה ולא רק שברירי הנאות קטנות וחולפות.

התפתחות הרצונות
אם נעבור על התפתחות הרצונות על קצה המזלג נראה כי הבורא ברא רצון לבל הנאה ותענוג, שקיבל יחד עם האור את כוונתו של האור – להשפיע. כלי זה נקרא בשפת הקבלה "בחינה א'". כוונתו של האור הפוכה מכוונתו של הכלי, והנשמה הבינה שכדי לקבל את מלוא התענוג עליה לרצות לתת, כמו האור. בחינה א' הולידה רצון חדש מעצמה – רצון לתת, ויצרה את "בחינה ב'", שהיא הפוכה ממנה לחלוטין, ממש כמו שבחינה א' הפוכה מהבורא.

אבל עכשיו בחינה ב' נשארת ריקה מתענוג ואור, ולמעשה ריקה מחיים, ולכן היא יוצרת את "בחינה ג'", שיש בה רצון להיות דומה לאור העליון, המשפיע, ומעט רצון לקבל אור כדי להחיות אותה. טבעה המקורי של הנשמה, מזכירים מרצי בני ברוך, הוא לקבל הנאה מהאור, ולכן, כאשר מתקיימים בה שני הרצונות המקבילים היא מבינה שקבלת האור היא מטרתה, ורוצה לקבל אותו במלואו. אז נוצרת "בחינה ד'", שהיא רצון עצמאי לקבל את התענוג שהבורא מעוניין לתת לנברא.

בבחינה ד' מולך הרצון לקבל הנאה ותענוג ובשל כך היא נקראת "מלכות", וממנה התפתחה כל המציאות, כפי שאנו מכירים אותה. אם נעמיק להתבונן לתוך בחינה ד' נראה כי היא כוללת בתוכה את כל העולם: פנימיות וחיצוניות, דומם, צומח וחי, אבל זה חומר למאמר אחר.

תגובות סגורות .