המצב המתוקן שלנו

כשאנחנו נהייה מתוקנים לגמרי, אנחנו נהייה במצב שנקרא "אין סוף".

ומה קיים אותו מצב אין סוף או המצב שלנו? המצב שלנו זה נקרא "העולם המדומה", לכן הוא משתנה בהתאם לאיך שאני מתקן את הראייה שלי, את היחס שלי. ומצב אין סוף קיים כל הזמן, לכן נקרא "אין עוד מלבדו", איפה שנמצאים אנחנו בצורה המתוקנת, המחוברת לגמרי, לכן נקרא "אין עוד מלבדו", רק הוא. ואני אז מכל מכל המצבים של האשליות, של השקרים האלו, צריך אליו לשאוף.

אבל כתוב גם שכדי להגיע למטרה, ל"אין עוד מלבדו", למצב המתוקן, לחיבור, לטיפת האיחוד, להכל, צריך להשתוקק בשווה ל"ישראל, אורייתא, קדוש ברוך הוא, חד הוא", ובאיגרת בעל הסולם נותן עצה, הוא אומר "להשתוקק לדעת ציוויא דמארי איך לעבוד לי"[1]. מה זה נקרא להשתוקק בשווה ל"ישראל, אורייתא, קדוש ברוך הוא, חד הוא" במצב שלנו, פשוט, אני והעולם, קבוצה.

מה הצחוק? קצת חיים קשים, בסדר, אבל אתם מסוגלים. חיבור והרגשה, לא לחפש בשכל. דרך חיבור והרגשה. מה זה נקרא להשתוקק בשווה לישראל, תורה והבורא, שאז מגיעים למטרה. ואם לא משתוקקים בשווה אז מפספסים, הולכים הצידה, אתם זוכרים את הציור.

שאלה אחרונה. מה עלינו לעשות, קונקרטית היום, רק למעשה, כדי להשיג איחוד מאותה התמונה שאנחנו עוסקים בה?

מה הוא אמר? איזו ביקורת?

תלמיד: אין פה מספיק אהבה.

אין מספיק אהבה זה טוב מאוד. זאת אומרת הוא מגלה את האמת, האח"פ דעליון נחת עליו. זו בדיוק הדוגמה, נתנו לנו דוגמה, על אחד מאיתנו לפחות נחת אח"פ דעליון.

מה עלינו לעשות היום למעשה כדי להגיע לאיחוד? באיזו צורה אנחנו צריכים לייצב כל אחד את עצמו מבפנים, להסתכל על עצמו ועל העולם, ועל הקבוצה כדי  שאנחנו נלך עם נקודת המבט הפנימית הזאת כל הזמן, נרכז את הכוונה הזאת ואז נצליח.

כל קושיה וקושיה זה כדי שאנחנו נוכל לעשות פוקוס יותר ויותר מצומצם, חד, לכיוון המטרה. כך צריכים לקבל את הדברים. ולכן מי שמגיע לכאן וחשב שהוא מגיע כדי לעוף כמו המטוסים בשמיים, אז וודאי שזה לא ילך. אלא יש כאן עבודה גדולה והיא העבודה הפנימית שלנו, איך אנחנו נרכז את עצמנו כך שדרך מה שאנחנו עכשיו מרגישים, להתחיל לראות את מערכת הקשר בין הכל עד שהיא תתגלה כאין סוף. זה דבר אחד.

דבר שני, רק להבין שמצב האין סוף הוא כמו איזה כדור קטן, ומהמצב הזה מתחו כמו בגומי את הכדור הזה למצב שכנגדו, ועכשיו לאט לאט משחררים כדי שהוא יגיע בחזרה. כך אפשר גם כן לדמיין את המצב. אנחנו נמצאים בדרך, רק אנחנו צריכים להדביק את המהירות של הכדור במודעות שלנו. מה אנחנו עושים, מה קורה לנו, איפה אנחנו נמצאים, באיזו מגמה?

לכן, אני ממליץ לא לעזוב מה שדיברנו, תדברו על זה כל הזמן, שזה יהיה הנושא. ולא לזלזל, שמישהו מדבר כך והשני כך, ומבינים או לא מבינים, העיקר, באמת לא לעזוב את זה. מאוד חשוב שזה ייקלט בנו. ולהבין שאף אחד לא יודע כלום ואין מי שיודע ולא יכול להיות שיש מי שיודע אלא הכל מתקבל דרך הסביבה. כי היא מביאה את הרשת, את המערכת, שבה מתחילים להרגיש את העולם העליון. עולם העליון זאת אומרת הקשר בין הפריטים.