הגדלת חשיבות המטרה

מה שחסר לנו זה להעלות את גדלות הבורא מעל הכול.

דיברנו הרבה חברים בסדנאות אתמול על זה שאנחנו מצליחים להגיע ביחד להרגשה של איזה שדה משותף, או שמתכווננים לקבוצה שבתוכה "אין עוד מלבדו", או שעכשיו כולנו מצליחים לבנות איזה מכנה משותף של תלות בחברים ודאגה, אבל לא מצליחים לחבר את כל הדברים האלה יחד, לא מצליחים שהכול יתלבש באותה נקודה.

אתמול בערב הייתה לנו סדנת ציפיות, ולכל החברים שישבתי איתם בקבוצה שלי הייתה ציפייה אחת מהכנס הזה, שכל אחד מהחברים יצא מפה עם היכולת לתקוע את כל הדברים האלה באותה נקודה. כי ממש מורגש שזה מה שגורם לנו את כל אריכות הזמן. זה כמו גשם שיורד במדבר, שכבר יש כאילו כל המרכיבים, אבל חסר את הדבר הזה שבו הכול נפגש ביחד, וזה כאילו לא ברור מה זה המקום הזה. את החיבור אנחנו מתארים ושדה משותף מתארים, אבל אותה נקודה שבה הכול יחד, כאילו אין נגיעה ולא יודעים איך ללכת לזה.

רק לצורך העלת גדלות הבורא אנחנו עושים את כל הדברים. ורק בזה שמגלים אותו, אז יהיה לנו מזה כוח לחיבור ולתיקון ומחשבה להחזיק את החברים בפנים, את הכוונה שלנו. רק אם אנחנו דואגים להגדיל את התכונה הכללית הזאת של השפעה ואהבה שנקרא "בורא", שזה כל הזמן שולט עלינו, שולט, ממלא, לא רק ממלא, ממש נספג, מחלחל וחודר לתוכנו.

אנחנו צריכים להשתדל לחיות את זה בכל רגע, שהוא לא רק ממלא סביבי ובינינו, אלא בתוכנו, כולו, זה משהו שחודר ממש. ואז, כשאתה חי בזה, בהתאם לזה אתה מתכנן את החיים, שאתה מחליט על הכול, מתחשב רק בזה. לכן בזמן הסדנה כולם מתרכזים ומשתדלים להרגיש שהכוח הזה, השדה הזה, הוא ממש חודר בתוכנו וסביבנו ומחזיק אותנו ועושה אותנו.

כמו שאנחנו קוראים ב"אחור וקדם צרתני" שגם מאחורה, גם מקדימה, גם מכל הצדדים, גם המחשבות שלי משם, הרצונות שלי משם, ואיך שאני פונה, ואיך שאני עושה, הכל זה ממנו, אז איפה ה"אני"? אז רק המאמץ הזה לגלות, גם ממנו.

תראה מה שהוא עשה, הוא ניתק אותנו זה מזה, ובזה הוא נתן מקום פנוי מעצמו. שאנחנו יכולים לדרוש את הגילוי שלו דווקא שם, וזה נקרא שאנחנו מפנים מקום מהאגו שלנו והוא מתגלה, רק במישור הזה. אז אם הקבוצה הייתה חושבת על זה, משתדלת לגלות, הייתה מצליחה להגיע לפתרון. כל השאלות שלי היו מלכתחילה מכוונות לנקודה הזאת.

מתוך ישיבת חברים עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן