תגובות כבויות להודעה זו

איך גדלות הבורא וערבות בין החברים מתחברים לאותה נקודה?

עבודה רוחנית אינה מתאפשרת ללא קבוצה. התכללות בכלל והליכה יחד מתוך המטרה המשותפת מאפשרת לנו להתקדם אט אט בסולם הרוחני. הרי אם מטרה הבריאה מתבססת על הקשר בינינו, איך אנו יכולים לגלות אותה לבד? ובמקרה זה מיעוט הרבים שניים, כלומר, אנו לא חייבים להתכלל בקבוצה של מאות איש וגם לא עשרות, כפי שאנו רואים בקבוצת בני ברוך המרכזית, אם לא קיימת בקרבתנו כמות כזו של הולכים בדרך, וגם שני אנשים מספיקים כדי להתקדם בדרך הרוחנית, ולגלות את כל הרצונות המקולקלים אותם אנו צריכים לתקן, ולהגיע להרגשת הכלי המשותף ולגילוי הבורא.

מה דוחף אותנו קדימה?

בתוך הקלקולים שנחשפים אט אט, אנו מגלים שני דברים חשובים שעוזרים לנו להתקדם – הראשון הוא שאנחנו תלויים תלות גדולה בחברים ובקבוצה. הדבר השני שאנו מגלים הוא שאין לנו מספיק חשיבות המטרה ותחושה של גדלות הבורא. החוכמה היא להביא את שניהם לאותה נקודה, לחבר בין עבודתינו על הקשר בתוך הקבוצה לבין גדלותו של הבורא. אם לא מצליחים לחבר את המרכיבים הללו יחד, ובכל פעם עובדים על מרכיב אחר, עלולים להאריך את זמן העבודה על כל מדרגה ומדרגה, כיוון שברוחניות לא ניתן להפריד בי השניים.

נקודת החיבור

כדי לחבר את שני הדברים יחד, חשוב שנבדיל בין המטרה לבין האמצעי. המטרה שלנו היא העלאת גדלות הבורא בכל רגע ורגע, ואנחנו עושים זאת באמצעות הקשר בינינו. אם אני אטפח את הקשר שלי עם החברים בתוך הקבוצה, ואני אדאג ללא הרף לעלות את החשיבות שלהם ואת גדלות הבורא ביניהם, עד כדי שאני דואג בדאגה אמיתית שאף אחד בקבוצה לא יפול מההרגשה הזו, כך ביום שאני אפול מההרגשה יבואו החברים וירימו אותי מאי ההרגשה הזו, כלומר יעלו אצלי חשיבות וגדלות הבורא. זאת ערבות – הקבוצה תמיד צריכה לדאוג שאף אחד לא נופל מהתחושה של גדלות הבורא, איך? באמצעות ערבות וחיזוק הקשר בין הפרטים בקבוצה.

ברגע שאני נמצא בהרגשה של גדלות הבורא יש לי את כל הכוחות שאני צריך כדי לעבוד למען החיבור ולהחזיק את החברים בתוך השדה המשותף. וככל שגודלת בתוכי יותר ויותר תכונת ההשפעה שנקראת בורא, ואני נותן לעצמי להתמלא בהרגשה שלה ולהיספג ממנה ככל האפשר, כך יהיה לי יותר ויותר כוח להתקדם אל עבר המדרגה הבאה ולקחת איתי את כל אחד מחבריי.

לפנות מקום לבורא

כשמתגלה קלקול בקשר בינינו, הבורא בעצם מנתק אותנו זה מזה, ובכך מתפנה בתוכינו מקום בשבילו, בשביל להתמלא באורו. אז אנחנו יכולים לברר את מהות הקלקול, לפנות לבורא ולדרוש ממנו לתקן. כך אנחנו בעצם מזיזים את האגו שלנו הצידה ונותנים לאומן שיצר את הקלקול את האפשרות להיכנס פנימה, לתקן את הקלקול ולחזק את הקשר לחברים ולקבוצה. כעת אנחנו יכולים להעביר את גדלותו של הבורא הלאה אל חברינו, ולדאוג שהם לא יפלו מההרגשה הזו.

תגובות סגורות .